02

נעים מאוד :)

ריקי וינברג בעלת הסטודיו RW למיתוג ותקשורת חזותית.

כשראיתי את המיזם הכיפי הזה של שרה אמרתי לעצמי, אני חייבת לשתף, באותה מידה בה אני נתרמת אשמח גם לתת מהידע שלי.

בחרתי לשתף הפעם בפרסום אומנותי וכיפי מאוד – מודעה למיצג חזותי בנושא האמונה.

המיצג הוא תוכני בהפקה מושקעת ומושלמת, קהל היעד, בנות סמינר ונופשי נשים.

בתחילה כשפנתה אלי לאהלה המפיקה ואמרה לי את שם המצגת "תלוי בך" ואת הרעיון שמאחורי. אוטומטית מחשבותי נשאוני למחוזות ההשראה והעיצוב המיסטי. היא שלחה לי את הטקסט, קראתי אותו כמה פעמים עד שהתחברתי אליו ממקום עמוק כזה.. 

כמה משפטים לדוגמא. *כי אתמול הוא היה תלוי ואתה בחרת דווקא בו מכל האחרים שהיו שם. כי הבנת שהוא הכי מתאים והכי טוב בעבורך. והיום, מה קרה היום? פתאום ,אתה מכחיש. ולא בדיוק מסכים עם ה"פקעלא" הזה, הוא נראה לך מדי כבד ומאיים. ואתה טוען שהוא נצמד אליך מבלי לשאול רשות.  

ללאלה לא היו הרבה דרישות רק כמה הבהרות:

"ריקי אני רוצה שבמודעה יראו שמיים ואדמה, בין השמיים לארץ יהיה חבל דק ועליו שקים תלויים, קצת יותר למטה יראו בן אדם שסוחב שק ענק" 

תסכימו איתי שכשראיתי את הדרישות נהיה לי קצת רע, דבר ראשון, מה היא מגבילה אותי, מי האשת מקצוע אני או היא…? אח"כ התחלתי לדמיין את השמים תכלת והאדמה החומה והתוצר הסופי הקלאסי והמשעמם. כבר ניגשתי להרים אליה טלפון, להבהיר לה שתתן לי לחשוב בעצמי על כיוון קצת יותר מענין… והחזרתי אותו לשולחן. החלטתי שאני בס"ד גם אעצב לה משהו מושלם וגם בדיוק לפי הדרישה שלה.

אז התחלתי להכנס להשראה: חבל, נסיונות, אמונה , זה כבד, תלוי בי איך אני סוחבת אותו?

עצמתי עיניים ככה וחשבתי על המשפטים באמת. החלטתי שצריך פה תלת מימד, עומק השראתי ליצור אוירה, דרמה.

עומק בעיצוב – תלוי בפרספקטיבה. דרמה, ואוירה – זהו תפקידה של התאורה.

לקחתי את הדף והעיפרון והתחלתי לנסות ליצור פרספקטיבה מעניינת (בעברית פשוטה, זוית תלת מימדית) אחרי כמה שרבוטים לפה ולשם הלכתי על פרספקטיבה ממעוף הציפור, לטעמי הזוית הזו יוצרת מן תחושה של אפסיות האדם וגדלות הבורא… הלכתי על זה.

המשכתי להעמיד על הפרספקטיבה כל עצם במקומו. הראשון היה בעצם החבל עם השקים שהוא מבליט מאוד את הפרספקטיבה המיוחדת והתלת ממידיות היחודית בהחלט. לאחר מכן הטיפוגרפיה, והמיקום שלה, באותן הרגע הבנתי שכל האלמנטים יהיו ממורכזים, העין תמשך לשם, ואפילו יותר מזה, החבל עם השקים, יוביל את העין מהשק הראשון הקרוב אליה ועד לטיפוגרפיה בה החבל עם השקים נקשר. על יד הטיפוגרפיה העמדתי את האיש, חשבתי על המיקום שלא יגנוב את ההצגה לטיפוגרפיה אלא ישרת אותה נאמנה.

האיש התמקם. הכל עדיין על דף אחד, כבר קצת קרוע מרוב חריטות…  (חבל שלא רואים מה יש ליד הדף, כוס הקפה של הבוקר, שלשם שינוי נשאר מלא…). אחרי כמה וכמה נסיונות להעמדת תאורה (דהיינו, המחק הוא גוף התאורה, הדיו הריק שהוצאתי מהמדפסת, הוא האיש עם השק.) קבעתי את המיקום, עדיין בדף המשחיר. אני מקמצנת בדפים.

בגדול הסיפור עמד על תילו, רק צבעים, עדיין לא נכנסו לתמונה.. וגם לאהלה שמחכה בסבלנות מאחורי המייל שם עדיין לא שותפה.

ואז רצתי (כמעט נפלתי:)) למחשב, לעט הדיגטלי ולמסך, לצבעים, לטקסטורות, ומה לא?

התחלתי לאסוף טקסטורות, אימג'ים. חשבתי על רקע כחול עם ככה עננים ממעוף הציפור, היה נראה לי מעניין.

את הסקיצה הזו ראתה לאהלה בתיבת המייל שלה בבוקר שלמחרת, נראה לי לקח זמן לעכל, עובדה. עד שהיא הגיבה לי. היא היתה חייבת להודות שעל כיוון כזה לא חלמה הפתעתי אותה ושמחתי.  היא התחברה לסגנון בקלות, רק ביקשה לנסות אפשרויות אחרות בצבעים. לאחר מחשבה, היא נזכרה שבעצם בתחילה היא דמינה את זה עם אדמה חומה אז אולי שאנסה ללכת על צבע חום. ניסיתי. וגם קצת שיניתי זוית, על הסקיצה החומה, התחלתי לעבד את התאורה והצל שבה בעקבותיה, צל חזק וחד וצידי מאוד וגם בחרתי צבע לאותיות שישתלב טוב עם החום, שלא יהיה זקן.

לאהלה התרגשה. המשכתי על הסקיצה הזו.

הסקתי לעצמי שאם חום אז שיבינו שזה אדמה ולא סתם איזה חום.

והחום הזה הפך להיות פתאום לחוף ים,  שהרי אין מקום מלא בהשראה כמו חוף ים וגלים מתנפצים למרגלותיו. יצרתי את הים כמו מסגור למרכז הויזואל , שימרכז וימקד, הוא גם תורם לתחושת צילום לוויני כזה.

אח"כ היה לי את האתגר להעמיד את הטקסט שלא יעמיס ולא יקלקל,בחרתי שוב במסגור רדיאלי. אה, סליחה לא שיתפתי אתכם בתחילה עם הגריד. אבל ברור שהוא נמצא שם. מאז הקורס הוירטואלי המעשי ופרקטי של שרה, הוא נוכח בכל קובץ בשכבה נעולה, זה כבר הפך להיות חלק בלתי נפרד מכל מערכת עיצובית שלי, ממני..

לאהלה כבר קנתה את זה סופית. לי רק נותר לאייר את הדמות, איירתי אותה בצורה קלילה, כמובן, אור וצל חזק מותאם, הוספתי לעיצוב. והוא עשה את זה. "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".