זה כל כך מעניין, אבל כמעט תמיד אחרי שאני יורדת לעומק של דברים ומתחילה לשתף קבוצות, תלמידות, קולגות ואפילו ליצור קורס של ממש בנושא, התחום הזה צץ ועולה בעוד מקבילות שלו.
זה היה בנושא פיבונאצי, שחודש לאחר מכן הועלתה הרצאה של עדי בינדר על סרגל פיבו שפיתח. וגם כעת, מעניין שנושאים זהים צפים ועולים באותה תקופה.
אבל זה לא מונע אותי מלהמשיך לשתף אתכם בתובנות מקצועיות שלימוד הן צריכות.
גרידים ככלי עיצובי.
הגרידים מתחלקים לכמה קבוצות, ישנם גרידים המשויכים לתחום העיצובי, וישנם גרידים המשויכים יותר לתחום הקריאוּת.
תרגום המילה "גריד" הוא- תוואי-מתווה. זוהי מערכת מוגדרת מאוד העוזרת למעצב למצוא יד ורגל בנבכי מערכת הקריאוּת ולסדר מערך היררכי בעימוד. כדי ליצור בידול מעמדות בין התכנים השונים- המתווה צריך להיות ברור, בדיוק כמו אדם היוצא למסע, הוא לוקח עימו מפת דרכים. הגריד הוא מפת הדרכים שלנו במסע העימוד. לא בכדי ההגדרה היא "מסע העימוד", משום שהעימוד עובר תהליך מייגע, מסע של ממש עד שמקבל את המבנה המקצועי והמלוטש.
מעצבים רבים הניגשים לעמד לפי אינטואיציה, מרגישים שחסרים להם כללים ותובנות אבל אין להם מושג מהם.
הגרידים מתחלקים לכמה קבוצות, ישנם גרידים המשויכים לתחום העיצובי, וישנם גרידים המשויכים יותר לתחום הקריאוּת.
אם נשתמש שוב במשל המסע, גריד הוא המפה המגדירה היכן יש הר, עמק או נהר, היכן התוואי קל להליכה ואיפה יש אתגרים קשים יותר. הגריד עוזר לצלוח את המסע ביתר קלות ובמקצועיות.
למעשה הגריד הוא מערך גיאומטרי שהמעצב יוצר על הדף, ולפיו הוא מעמד ומסדר את רכיבי היצירה- אם מדובר בספר, כתבה או כרזה. ולחלופין בתחום הדיגיטל.
הגדרת הגריד: תיאור הגיאומטריה של הדף, הגדרת איזורים שונים לתוכן ויזואלי זהה. מהו תוכן ויזואלי זהה- לאורך כל הסט העיצובי (ספר, כתבה, דפים באתר, סט כרזות ועוד), אנו רואים שימוש באותם רכיבים- מה יותר ומה פחות: אימג'ים ויזואלים מערך טיפוגרפי של כותרת ראשית, כותרת משנה, טורים, לידים וכל המערכות שמהוות את הנראות של העימוד, אלו הם תכנים זהים המשתנים בהתאם לגיאומטריה של הדף ובהתאם למקום ההיררכי שלהם.
כאשר אנו ניגשים לארגן עיצוב, יש כמה וכמה מרכיבים המגיעים לידי שימוש.
רכיב ראשון : היררכיה-סידור מעמדות
כאשר אנו ניגשים לארגן עיצוב, יש כמה מרכיבים המגיעים לידי שימוש.
רכיב ראשון : היררכיה- סידור מעמדות.
הירככיה מגיע לידי ביטוי על ידי שימוש בקונטרסט.
הקונטרסט יכול להיות מוצג בכמה אפשרויות כמו גודל, מיקום צבע ומשקל.
רכיב שני :קומפוזיציה.
הקומפוזיציה נותנת מערך נכון מבחינה אסטטית בין המרכיבים. מערכת היחסים נכונה ונעימה לעין בין המרכיבים.
רכיב שלישי: הרמוניה.
הרמוניה יוצרת חיבור אסטטי נכון ומקשר בין הרכיבים כולם. למעשה הרמוניה מובילה בסופו של ענין את האפיון והשפה בכל מערך ויזואלי.
למיטיבי קריאה ומקצוע
הוספתי את הקטע הזה, אמנם ההקש הוא כללי יותר, אבל אני בעד לקבל מערכת סינגולריות (מהיא סינגולריה) בכדי לפתוח את הראש, תמיד. תעשו טובה לעצמכם והסתגלו לאימון היומי הזה. אני התענגתי על התוכן וההסבר.
בבקשה >>
רווחים ופיסוק, גבולות ומסגרות: זוהי הטריטוריה של הטיפוגרפיה והעיצוב הגרפי, אומנויות השוליים שהופכות טקסטים ודימויים לקריאים. מהותה של הטיפוגרפיה אינה טמונה באלפבית לכשעצמו – הצורות הגנריות של תווים והשימושים המוסכמים שלהם – אלא במסגרת החזותית ובצורות הגרפיות הספציפיות שממשות בחומר את מערכת הכתיבה. עיצוב וטיפוגרפיה פועלים בקצוות של הכתיבה, קובעים את צורת וסגנון האותיות, המרווחים ביניהן ומיקומן על הדף. ממקומה בשולי התקשורת, הרחיקה הטיפוגרפיה את הכתיבה מן הדיבור.
אפשר לכתוב את תולדות הטיפוגרפיה והכתיבה כהתפתחות של מבנים צורניים שבחנו את הגבול בין פנים לחוץ של טקסטים. חיבור קטלוג מקיף של המיקרו־מנגנונים של הוצאה לאור – אינדקסים ועמודי שער, כתוביות וקולופונים, גיליונות דפוס והערות שוליים, הריווח בין שורות ואורכן, שולי העמוד ומה שנכלל בהם, רווחים ופיסוק – מכונה גרמטולוגיה – חקר הכתיבה כצורת ייצוג מובחנת.
היסטוריה שכזו תוכל למקם שלל טכניקות טיפוגרפיות ביחס לפיצול שבין צורה לתוכן, פנים לחוץ. כמה אופציות משרתות את הרציונליזציה של מסירת מידע באמצעות הצבת "גביעי בדולח" שקופים מסביב לגוף "תוכן" עצמאי, ניטרלי לכאורה. כמה מבנים פולשים לעומק הפנים הקדוש עד כדי כך שהם הופכים את הטקסט על ראשו, בעוד שאחרים עוקפים או סותרים את הארגון הפנימי של הטקסט בתגובה ללחצים החיצוניים שמפעילות עליו הטכנולוגיה, האסתטיקה, אינטרסים תאגידים, תקינות חברתית, נוחות הייצור וכן הלאה.
