שימו לב, לרב, המאמרים יהיו מעמיקים מאד, כתובים בשפה גבוהה. אני בכוונה מביאה אותם ככתבם, כי כל נגיעה באחד מכל אלה תפגום בניחוח ובטעם המדויק אותו רצו להעביר.
לעיתים אני לוקחת מאמרים אקדמיים, פעמים רבות עורכת אותם, מערבבת כמה הקשרים ויוצרת קוקטייל מותאם מטרה.
תפיסה ופרשנות
ההתמקדות בתפיסה על חשבון פרשנות. היא אחת מתיאוריית העיצוב המודרנית.
"תפיסה" היא למעשה החוויה הסובייקטיבית של היחיד כפי שהיא ממוסגרת על ידי התובנות והמוח. תיאורטיות אסתטיות הממוקדות בתפיסה מעניקות תחושה של עדיפות על פני האינטלקט, של ראייה על פני הקריאה, של אוניברסליות על פני ההבדל התרבותי.
הפדגוגיה המודרנית של העיצוב, נותנת גישה ליצירת צורות הנשענת על תיאוריות של תפיסה, המרמזת ליכולת ראייה אוניברסלית המשותפת לכל בני האדם בכל התקופות, אשר בכוחה להתגבר על מחסומים תרבותיים והיסטוריים.
מחקר עיצוב מכוון פרשנות, לעומת זאת, גורס כי התפיסה של דימוי נתון תשתנה מתקופה לתקופה או ממקום אחד למשנהו, ותשאב משמעות ממוסכמות של פורמט, סגנון וסמלים ומן הקשר עם דימויים אחרים ועם מילים. בעוד שתיאוריית העיצוב המודרנית מתמקדת בתפיסה, הגישה המודעת לעצמה מבחינה היסטורית ותרבותית מתמקדת בפרשנות.
הבנתנו את העולם מורכבת רק מתפיסות "חזותיות" טהורות, כאשר השפה ממלאת תפקיד של מערכת מיון משנית של נתוני החושים. אולם, בפועל, בחיי היום־יום התפיסה עוברת דרך הפילטר של התרבות. המושג שאנו מנסחים לגבי אובייקט מסוים הוא בעת ובעונה אחת חזותי (מרחבי, חושי, תמונתי) ולשוני (קונבנציונלי, מוכתב על ידי הסכמה חברתית). המושג שאנו מנסחים ביחס לדבר מסוים נבנה מתכונות ותפיסות שנלמדו מחינוך, מאמנות ומתקשורת ההמונים.
עיצוב הוא ביסודו פעילות מופשטת, צורנית; הטקסט הוא משני, תוספת שמגיעה רק לאחר השליטה בצורה.
נראה הלאה:
תושבי כפר רוסי נידח התבקשו לזהות שרטוטים של צורות מופשטות. כמה מאנשי הכפר ידעו קרוא וכתוב ואחרים לא. אלו שידעו קרוא וכתוב פירשו את הדימויים כצורות גיאומטריות מופשטות וזיהו אותן בשם: עיגול, ריבוע, משולש. מצד שני, אלה שלא ידעו קרוא וכתוב קישרו את השרטוטים לחפצים מסביבות היום־יום שלהם: עיגול עשוי להיות צלחת, דלי, שעון או ירח; ריבוע עשוי להיות מראה, דלת, או בית. מן המחקר עולה כי היכולת לראות צורות חזותיות כמופשטות, כלומר, להתנתק מן ההקשר של השימוש החברתי והתקשורת הפיגורטיבית, היא יכולת מתקדמת ולא תכונה אוניברסלית של תפיסה. היא דורשת תהליכי חשיבה רציונליים ואנליטיים, שמאפיינים תרבויות אורייניות.
***
ועכשיו שימו לב לקטע הבא, אני חושבת שמי שמכיר אותי רואה כאן בעצם את התיאוריה שלי מדברת כאן 🙂
***
מחנכים ומעצבים רבים נמנעים מעקרונות מובהקים לטובת "שכל ישר" אינטואיטיבי ותכליתי. אבל גם גישה זו של אנטי־תיאוריה היא עדיין תיאורטית. כל עמדה מותנית על ידי מבנים אינטלקטואליים, גם אם הגדרתם של אלה מעורפלת במיוחד.
תיאוריה יכולה לתפקד באופן קונסטרוקטיבי, ככלי ליצירת רעיונות עיצוביים, אך גם באופן אנליטי, כשיטת הערכה. על ידי השימוש בתיאוריה על מנת לחבר בין הביטוי החזותי לביטוי המילולי במקום להפריד ביניהם, אנו יכולים לחזק ולכוון את המשמעות התרבותית של היצירה שלנו.
(ע"פ מאמרה של אלן לופטון)