הי, שלום לכולם,
איזה כיף שאתם שותפים לתהליך, כן זה ממש תהליך מה שנהיה כאן, אודה על האמת, לא ציפתי לכזו הענות גבוהה לניוזלטר. הוא מונה כבר כמה מאות מכובדות, וזה גורם לי יותר להעריך את הצורך הנואש במצרך הזה, הציבור רוצה לשמוע, רוצה להחכים, אנשים, זה אתם !! קחו את כל הפידבק, אני מודה.
הפניות המרגשות מכל אלה שרואים כאן במה נפלאה להעלות גם את שלהם לציבור, היו ממש מפתיעות, מאמינה שכל תוצר ויזואלי מקצועי יוכל לראות כאן אור נפלא.
קודם כל במה לאורחות המדהימות שלנו, קבלו אותן.
ריקי האלופה, עם הטוויסט במקום הנכון, שעושה את ההבדל.
חני, בגריד לא סטנדרטי, לספר מחשבה והגות לרב פנגר.
ואני, על מיתוג לארוע מיוחד למורות חינוך מיוחד.
וגם… עיצוב בטקסטיל, זה ככייףף.
נעים מאוד :)
ריקי וינברג בעלת הסטודיו RW למיתוג ותקשורת חזותית.
כשראיתי את המיזם הכיפי הזה של שרה אמרתי לעצמי, אני חייבת לשתף, באותה מידה בה אני נתרמת אשמח גם לתת מהידע שלי.
בחרתי לשתף הפעם בפרסום אומנותי וכיפי מאוד – מודעה למיצג חזותי בנושא האמונה.
המיצג הוא תוכני בהפקה מושקעת ומושלמת, קהל היעד, בנות סמינר ונופשי נשים.
בתחילה כשפנתה אלי לאהלה המפיקה ואמרה לי את שם המצגת "תלוי בך" ואת הרעיון שמאחורי. אוטומטית מחשבותי נשאוני למחוזות ההשראה והעיצוב המיסטי. היא שלחה לי את הטקסט, קראתי אותו כמה פעמים עד שהתחברתי אליו ממקום עמוק כזה..
כמה משפטים לדוגמא. *כי אתמול הוא היה תלוי ואתה בחרת דווקא בו מכל האחרים שהיו שם. כי הבנת שהוא הכי מתאים והכי טוב בעבורך. והיום, מה קרה היום? פתאום ,אתה מכחיש. ולא בדיוק מסכים עם ה"פקעלא" הזה, הוא נראה לך מדי כבד ומאיים. ואתה טוען שהוא נצמד אליך מבלי לשאול רשות.
ללאלה לא היו הרבה דרישות רק כמה הבהרות:
"ריקי אני רוצה שבמודעה יראו שמיים ואדמה, בין השמיים לארץ יהיה חבל דק ועליו שקים תלויים, קצת יותר למטה יראו בן אדם שסוחב שק ענק"
תסכימו איתי שכשראיתי את הדרישות נהיה לי קצת רע, דבר ראשון, מה היא מגבילה אותי, מי האשת מקצוע אני או היא…? אח"כ התחלתי לדמיין את השמים תכלת והאדמה החומה והתוצר הסופי הקלאסי והמשעמם. כבר ניגשתי להרים אליה טלפון, להבהיר לה שתתן לי לחשוב בעצמי על כיוון קצת יותר מענין… והחזרתי אותו לשולחן. החלטתי שאני בס"ד גם אעצב לה משהו מושלם וגם בדיוק לפי הדרישה שלה.
אז התחלתי להכנס להשראה: חבל, נסיונות, אמונה , זה כבד, תלוי בי איך אני סוחבת אותו?
עצמתי עיניים ככה וחשבתי על המשפטים באמת. החלטתי שצריך פה תלת מימד, עומק השראתי ליצור אוירה, דרמה.
עומק בעיצוב – תלוי בפרספקטיבה. דרמה, ואוירה – זהו תפקידה של התאורה.
לקחתי את הדף והעיפרון והתחלתי לנסות ליצור פרספקטיבה מעניינת (בעברית פשוטה, זוית תלת מימדית) אחרי כמה שרבוטים לפה ולשם הלכתי על פרספקטיבה ממעוף הציפור, לטעמי הזוית הזו יוצרת מן תחושה של אפסיות האדם וגדלות הבורא… הלכתי על זה.
המשכתי להעמיד על הפרספקטיבה כל עצם במקומו. הראשון היה בעצם החבל עם השקים שהוא מבליט מאוד את הפרספקטיבה המיוחדת והתלת ממידיות היחודית בהחלט. לאחר מכן הטיפוגרפיה, והמיקום שלה, באותן הרגע הבנתי שכל האלמנטים יהיו ממורכזים, העין תמשך לשם, ואפילו יותר מזה, החבל עם השקים, יוביל את העין מהשק הראשון הקרוב אליה ועד לטיפוגרפיה בה החבל עם השקים נקשר. על יד הטיפוגרפיה העמדתי את האיש, חשבתי על המיקום שלא יגנוב את ההצגה לטיפוגרפיה אלא ישרת אותה נאמנה.
האיש התמקם. הכל עדיין על דף אחד, כבר קצת קרוע מרוב חריטות… (חבל שלא רואים מה יש ליד הדף, כוס הקפה של הבוקר, שלשם שינוי נשאר מלא…). אחרי כמה וכמה נסיונות להעמדת תאורה (דהיינו, המחק הוא גוף התאורה, הדיו הריק שהוצאתי מהמדפסת, הוא האיש עם השק.) קבעתי את המיקום, עדיין בדף המשחיר. אני מקמצנת בדפים.
בגדול הסיפור עמד על תילו, רק צבעים, עדיין לא נכנסו לתמונה.. וגם לאהלה שמחכה בסבלנות מאחורי המייל שם עדיין לא שותפה.
ואז רצתי (כמעט נפלתי:)) למחשב, לעט הדיגטלי ולמסך, לצבעים, לטקסטורות, ומה לא?
התחלתי לאסוף טקסטורות, אימג'ים. חשבתי על רקע כחול עם ככה עננים ממעוף הציפור, היה נראה לי מעניין.
את הסקיצה הזו ראתה לאהלה בתיבת המייל שלה בבוקר שלמחרת, נראה לי לקח זמן לעכל, עובדה. עד שהיא הגיבה לי. היא היתה חייבת להודות שעל כיוון כזה לא חלמה הפתעתי אותה ושמחתי. היא התחברה לסגנון בקלות, רק ביקשה לנסות אפשרויות אחרות בצבעים. לאחר מחשבה, היא נזכרה שבעצם בתחילה היא דמינה את זה עם אדמה חומה אז אולי שאנסה ללכת על צבע חום. ניסיתי. וגם קצת שיניתי זוית, על הסקיצה החומה, התחלתי לעבד את התאורה והצל שבה בעקבותיה, צל חזק וחד וצידי מאוד וגם בחרתי צבע לאותיות שישתלב טוב עם החום, שלא יהיה זקן.
לאהלה התרגשה. המשכתי על הסקיצה הזו.
הסקתי לעצמי שאם חום אז שיבינו שזה אדמה ולא סתם איזה חום.
והחום הזה הפך להיות פתאום לחוף ים, שהרי אין מקום מלא בהשראה כמו חוף ים וגלים מתנפצים למרגלותיו. יצרתי את הים כמו מסגור למרכז הויזואל , שימרכז וימקד, הוא גם תורם לתחושת צילום לוויני כזה.
אח"כ היה לי את האתגר להעמיד את הטקסט שלא יעמיס ולא יקלקל,בחרתי שוב במסגור רדיאלי. אה, סליחה לא שיתפתי אתכם בתחילה עם הגריד. אבל ברור שהוא נמצא שם. מאז הקורס הוירטואלי המעשי ופרקטי של שרה, הוא נוכח בכל קובץ בשכבה נעולה, זה כבר הפך להיות חלק בלתי נפרד מכל מערכת עיצובית שלי, ממני..
לאהלה כבר קנתה את זה סופית. לי רק נותר לאייר את הדמות, איירתי אותה בצורה קלילה, כמובן, אור וצל חזק מותאם, הוספתי לעיצוב. והוא עשה את זה. "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".
לאה, היא יצרנית בקנה מידה, הראש שלה ענק, המעוף והיצירתיות , תשומת הלב לפרטים הקטנים במובן הטכני זה כביר. אחרי כל המפעלים הגדולים שהיו לה ועודם היא החליטה שצריך עוד מיזם, את החלוקים החליפו החולצות, חולצות בית צנועות, נוחות ולא פחות חשוב-יפות.
זהו ומכאן הכל פתוח, תזרמי, שיהיה יפה ועדכני וצעיר אבל לא מידי נועז.
תוכלו להתרשם ממדגם שלהן, הפקנו כ30!!!! דוגמאות, שיהיו הרבה אופציות וכיוונים וסגנונות. כל חולצה טופלה ברזולוציה גבוהה מאד ברמת המחשבה והעיצוב. יש את הצעירות, יש את הנועזות ויש גם את הדרישה לחגיגיות, וואו.
היו הרבה רעיונות, יש גם כמה תוכניות מגירה שלא יצאו לפועל, כמו הדוגמא הזו שלא הצליחה לצאת מושלם ביצור, עקב ההצללות הדומות שלה.לאה ממש התאכזבה- זה באמת לא היה משהו סטנדרטי.
היו גם את התוכים האלה, שאני מאד אהבתי – אבל בקריטריונים המוקפדים לפי ניואנסים דקים, הם לא עברו את הביקורת. העקרון שהנחה אותי ליצור, לא לקחת מערכות מוכנות, אלא לתרום אותם לתועלת הענין. תוכלו לראות את הרקע הטקסטורלי המיוחד שעיצבתי לענין, מברשת עם מרקם של סוגי בדים בשיטות שילוב.
לחולצה הזו ממש יצרתי בעצמי שילובים ועיבודים של תמונות מענינות, חלקי "תכשיטים" מיוחדים שיש לי כקובצי PNG.
אחרי הרקע והאלמנטים החלטתי להתמקד בקומפוזיציה מכונסת- ואני חושבת שהתוצאה מיוחדת מאד. לאה דיווחה לי שהיא אחת החולצות היותר נמכרות :)
כשראיתי את המערך הצורני הזה, שמרתי אותו מיד, עדיין לא ידעתי מה אעשה איתו, אבל כזה דבר לא משאירים לתהום החיפושים. וכשלאה ביקשה צבועניות חזקה זה הגיע, מערך משיכות הצבע שנתתתי בהן שתי וריאציות, כמוטיב עליון לרקע הססגוני וכמילוי לתוכו, לאה כ"כ התרגשה שמיד ביקשה את זה בוריאציה נוספת של לבן, סט מרובע :).
בטעם אישי, אני הכי אוהבת את הענפים, משחקי הקומפוזיציה שהם יוצרים, מפתיעים.
יש עוד רבות ומקסימות, כל אחת עם הסיפור שעומד מאחוריה, אבל בכל אופן 30 זה קצת הרבה. נסיים בחולצה שהמהדורה שלה כבר כמעט אוזלת, לאה הזמינה עכשיו לקיץ עוד כמה וריאציות של צבע בדוגמה שהכי רצה… רוצנה לרכוש:)
אגב ממש, את החולצות לא תמצאנה בחנויות, אלא רק במכירות יעודיות שמתפרסמות מעת לעת.
שמי חני אינשטיין,
לפני כשנה פנה אלי הרב פנגר בבקשה להוציא לאור מחדש של הספר "המכתב". ספר זה כבר קיים בשוק, הצורך היה חידוש ורענון הנראות של הספר. עם תוספת של 2 נספחים. המטרה היתה לגרום לקורא הפונטציאלי לגשת ולקרוא את הספר, לא עימוד של משהו תורני שגורם לרתיעה בציבור הכללי שהוא קהל היעד העיקרי של הספר.
הספר מדבר על הוכחות על אמיתות תורת ישראל, וכן שלל עובדות מרתקות למיסתורין שבתוכה, חיים לאחר המוות, אמיתות התורה וכו'.
הספר בנוי מ-10 פרקים, כל פרק מדבר על נושא אחר וכל פרק יש שער. ואגב, אם כבר דיברנו על הספר, הוא מרתק ממש, שווה קריאה!
התחלתי בהשראות עיצוביות, תוכלו לראות בעצמכם, מהרעיונות שעלו לי יצרתי את הגריד העקרוני עליו תכננתי להחיל את העבודה.
ההחלטה הראשונה היתה על עקרון צבע הבסיס, כשההתלבטות היתה בין סגול עמוק לחום, צבעים חמים ומרגשים. ההחלטה השניה היתה לגבי חלוקת הטורים, לבסוף בחרנו טור אחר, בחירה שהיתה המוצלחת מבינהם.
לטקסט בחרתי בלוטוס. הזרימה היפה שלו, והנעימות. רציתי לשדר משהו לא מידי "כבד" או תורני, אלא מסר מזמין, נעים, קולח. פה הרגשתי שאני פונה בעיקר לקבל החילוני/המסורתי: היהדות היא לא 'כבדה' אלא נעימה וטובה… לכותרות והשערים בחרתי באליטיזם [שהיה אז פונט חדש]. המיספור שמאלי עיצובי.
עיצוב הספר בשתי צבעים, עימדתי כמה פרקים, בשילוב תמונות ש"ל. העבודה יצאה טובה, אבל קצת "חיוורת", ואז ביקש הלקוח להפוך אותו לצבעוני. בדיוק באותו תזמון גם החולט על שינוי מהותי של הפורמט לריבועי, דבר שתרם מאד לגריד הטור היחיד שבו עוצב הספר. התוצאה, אתם כולים לראות לבד…
לאורך כל הספר יש חלוקות של גיוונים כאלה ואחרים, אמרות שנונות, ציטוטים, בדיחות. החלטתי לת להם שפה איקונית מודרנית, להכניס .
את הקונטרסט לתמונות, אני חושבת שדוקא המצב הזה המפתיע נתן לעיצוב להיות יצירתי יותר. כשאנחנו מדברים על יצירתיות תנו לי לומר לכם שזה ממש היה שם הסיפור כאן.
לפני כמה שנים פנה אלי ביה"ס למתג לו ביקור חגיגי של ביטוח לאומי למטרות תקציב בכיתות שילוב, המיזם הלך והתפתח, השנה הוא כבר הגיע למיממדים של כינוס ענק לכל מורות חנ"מ. זהו אז יש ארוע וצריך לתת לו שפה מותאמת.
בהתאם לטרנדים החמים החלטתי, הפעם יהיו כאן מעברי צבע, אבל אתם יודעים, ככה צבעים פסיכודלים שמושכים את העין, הבנתי שלא אוכל לצרף כאן הרמוניה נוספת לצבעוניות המלאה שיש כבר בלוגו, אז יצאתי ממנו ואליו, התוצר מאיר פנים לכל אחד, ידידותי ומזמין והעיקר נותן תקוה ויופי גם למימד הזה בחיים.
התוכניה_הזמנה היתה אתגר, כמו כל מערכת טיפוגרפיה עם היררכיה מוגדרת, את מה להדגיש, איפה ואיך. הפונט שנבחר לא יכל להיות מרוחק מידי, לבבי ונעים בהתאם לאוירה. מצורפת כאן גם הזמנת אנצמיה למייל.
טיפ: יצירת גיפ בפוטושופ היא פשוטה מאד, הכל משחק של שכבות וחלונית הטימליין, אבל ללקוח נותן המון ולנו ערך מוסף. זהו פינוק שאני נותנת ללקוח כג'סטה (לשימור לקוחות) וכתוספת עכשוית שתמיד עושה לו וואו, כדאי לאמץ את הרעיון :).
מה דעתך על האתר?
'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.
* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.
צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.
עזרה וסיוע : נחמי לב, השקעת זמן ששוה הון להצלחת האתר המושלם.
פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה