31

לחיות חיים של עיצוב, זו היכולת הכי משמעתית בעולם המקצוע שלנו. אם למעשה נעצור רגע ונבין את עומק הדברים, 

עיצוב הוא פועל יוצא וסוף למסע אותו עברנו בתהליכי חשיבה, בהבנה. לא ידעתי לאן זה יגיע. אבל ידעתי שזה יגיע ובגדול, בענק, ביצירה אמיתית מתפרצת, שהשמים הם הגבול.

רק הם הגבול אצלי. כבר הרבה זמן שלא נתתי שיתוף אישי משלי.

יצאתי לדרך…

כשלאה פנתה אלי מיד ידעתי שאני הולכת לעשות כאן את ה_דבר הבא בו אני מביאה את עצמי.

הנתונים: חלל כ70 מ"ר כ5 מטר גובה שאמור לשמש כחדר מוזיקה במתנ"ס. 

מגיעה לשטח.

נותנת לעיניים לראות את חומר הגלם, לשטוף, להסתער, לשמוע את הלקוחה במקום, אח"כ לחשוב.

הדבר הראשון שראיתי היו החלונות, חלונות גדולים והרבה, מתוך ארבע קירות החדר שתיים מתוכם עם חלונות, לאה חידדה לי כמה היא לא אוהבת את המראה של הסורגים, עד כמה הגוון האדום מפריע, תקוע ומאולץ בעבורה. מיד הצעתי לה לרתום את שתי הכאבים הללו  (סורגים. אדומים) לתועלת העיצוב ולהפוך אותם להיות מלכתחילה.

כשראיתי את הסורגים בעלי הקוים האנכיים והטייטל שלי כעת הוא – עולם המוזיקה, מיידית חשבתי על חמשת (פתח ב'ש') התוים. נכניס את הסורגים לתוך החדר, מבריק.

על הקירות עצמן בינות לחלנות עיצבתי חמשת המשך במרווחים השווים לסורגי החלון. הגוון האדום הנתון גם הוסב לתועלת הענין: 

אז מה יש לנו כאן?

דלת כניסה צבועה במשקוף אדום. שישה חלונות אלומניום באדום וסורגים אדומים. בהצעת הצבע שהבאתי לבחירה נתתי כאופציה מועדפת שימוש בשחור לבן (שיא של עיצוב טהור)  אבל גם התאמה מלאה לעולם המוזיקה, תוים, קלידים וכו' ותוספת נגיעות של צבע אדום. הרמתי את הראש, ובתקרת הגבס ראיתי מדרגה שהציתה לי את הדמיון. מדהים. ללכת הביתה ולהתחיל את המסע, המח מתחיל ללוש את הנתונים. מעמיקה קצת בפינטרסט לרעיונות הפקה.

יושבת, חושבת מתחילה לגבש את כל המכלול. נתונים שחיבים התיחסות, הן מצד דרישת הלקוחה והן מצד הדרישות שלי. רציתי המשכיות, רצתי הטמעה built in, אוירה אחידה וקונטקט בלתי נפרד בין כל הקירות. צוללת לעולם המוזיקה, מגיעה למסקנות מקיפות על כלי הנגינה, 

על האופי, על השיוך , על הקטגוריה, לומדת את השטח לעומק ומתרגמת לנראות ויזואלית. כלי הקשה, כלי מיתר, קלידים, מנענעים. סיננתי לעצמי קלידים ומיתר,  ופתאום מצאתי מכנה משותף: ארבעה מיתרים לכינור, חמשת התוים, שישה מיתרים לגיטרה, יופי של מכנה!

מתחילה לבנות עיצוב. יושבת ערב, יושבת שניים, מרפה, מחפשת, נכנסת יוצאת.

הנה תראו את הכיוונים, אבל מרגיש לי שזה לא זה.

אני לא יכולה באתיקה המקצועית שלי לקחת חומרי גלם ולהניח אותן כמו שהם, חייבת לגעת לתת נגיעה אישית, יצירתית ייחודית שלי. אבל כאן רציתי עוד יותר מזה, 

רציתי להגשים חלום לתת להפריה העיצובית שלי מקום והרבה,  מעבר לדרישות של הלקוחה, לעמוד מול הדרישות העצמיות שלי, לקוחה קשוחה אני. השעה 24.45 אחר חצות, שעה שבעבר המח שלי עבד רק במתכונת הישרדות עד לשנת הלילה הברוכה (זו שעוצרת אותנו, שמחייבת, שנותנת את הספייס האמיתי לעיבוד נתונים, שמתפיעה כל פעם מחדש)

אבל אני חייבת היום לסיים על העקרון העיצובי, ימינה ושמאלה וזה עוד לא זה. עצרתי, התפללתי לס"ד, רק היא תביא לי את מה שאני מחפשת, אין לי כלום מעצמי ואז הרפתי. נתתי לעצמי לעצב בלי לחץ של לקוחה מעלי, של דף נקי לבן חלק וריק במלא מובן המילה. מעצבת לעצמי, בשבילי, עיצוב לשם עיצוב. ואז היא הגיעה,  מתלקחת,  מתחילה בהיסוס, מתלהטת בשניות. תוך שעה כבר היה לי מבנה ברור, רעיון הוליד רעיון, כל הבישול העמוק הזה הבשיל ויצא החוצה,

זה מדהים.

הנה קלידים, מגיעים להוות המשך למידוף הנישתי שהלקוחה רצתה בתחילה (בסוף ירד מהפרק והעיצוב נשאר שטוח) ומהם יוצאים ארבע מיתרים שהם מיתרי הכינור, חשבתי על אלמנט נוסף שיבהיר את משמעות הכינור והגעתי אל תיבות התהודה שלו המאופינות צורנית כS.

בנקודה בה מיתרי הכינור מסתיימים, מיקמתי את תיבת התהודה של הגיטרה.  בתחילה חשבתי להצליב אותה מול הכינור, אבל האופי המעוגל שלה נתן לי להבין שמדובר בגיטרה ולא בכינור ואז פשוט הגיעה הגיטרה מאליה.

מגרעת-נגטיב של גוף הגיטרה והתכתבות מושלמת עם עיגול תיבת התהודה.

כשזה הבריק לי הבנתי שמשהו גדול נהיה כאן היום.

השעה מאוחרת, אבל המח לא הפסיק לתת תפוקה מדהימה של יצירתיות, מוכר?

המשך למיתרי הכינור יצאו מיתרי הגיטרה המונים כשישה מיתרים, הם רצו בדינמיות רכה על הגיטרה עצמה ובזוית הקיר התהפכו להיות

חמשת_התוים המחברת לחדר את הסורגים.לא יכולתי לדמיין משהו חזק יותר ממש שנוצר פה, הודו לד'. לא יודעת איך אצלכם, אבל אני כשמשהו פורה אצלי בצורה חריגה, לא מצליחה להרדם,  מרגישה שאני יכולה להפיק עכשיו טונות של יצירה בעולם,נהר המתגבר.

זו תחושה השמורה למעצבים באמת, שחיים ונושמים עיצוב ולא בקלישאה או מס שפתיים,  זו מציאות, מציאות משנה חיים.

אז יש כאן גם מערך טיפוגרפי, רציתי חיבור חזק למשהו יהודי אמיתי-אותנטי  הגעתי לשיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש. דלת הכניסה. התבוננתי בדלת הזו שוב ושוב ואמצתי את מוחי על כלי נגינה כלשהו ריבועי- מלבני, בעל זוית שיצליח להכיל את הדלת בתוכו , להטמיע לתת אותה built in. מחד לא רציתי כלי לא מספיק מזוהה או מוכר. מאידך, חיפשתי בשורה ואז ראיתי בתמונה את פסנתר הכנף שיושב שם דרך קבע, היי, פסנתר כנף, מושלם.

הצורה המזותת משתבצת ויש כאן יופי של שלמות. כנף הפסנתר התמקמה אל על , אנחנו מדברים על 3 מטר גובה.  היה ברור לי שהביטוי כאן יהיה של צביעה ולא באלמנט פיזי ממש,  ליצור קיר כח, הצבע האדום הוביל אותי הכי פשוט לשם, מישהו דיבר כאן על אילוץ?!

הגעתי להשלמה פנימית שזה ה_דבר ואין בילתו,  שלחתי ללאה פרזנטציה שכללה הדמיה לא בקנה מידה תואם,  לא בפרופורציות נכונות אבל רק כדי לקבל כיוון ואישור ולצאת לעבודה. הדבר המדהים היה שללאה ולי היה סנכרון מלא בראש העיצובי,  מיד לאה קלטה את עוצמת השחור_לבן_אדום על אף שאני התכוננתי נפשית להסתייגות,  צריך להבין אמנות כדי לעשות אותה.

זה היה אחד ההשגים הגדולים בפרויקט הזה, מושלם.

למעשה במפגש קירות הדרום-מזרח נוצר חלל גובה מבודד מעוצמת הקירות הדומננטים 

רציתי שגם בהם שתהיה נוכחות כלשהי, הורדתי אלמנט משאטרסטוק, אבל שוב, זה לא אני.לא היה לי זמן להתעכב, המשכתי הלאה להפקה והתפללתי לפתרון עיצובי-ייחודי יותר.

ב"ה הגעתי לישורת (כעמט) סופית, שלחתי פרזנטציה שאושרה כמעט במקום :) והעניענים התחילו לזוז.

משתפת אתכם כאן בתוצר הסופי בשטח, תוך כדי עבודה. למקום עוד מתוכנן טקס השקה רשמי מול כל הגופים הנוגעים בדבר,  לא יכולה להתאפק עד אז עם הפוסט הזה.

באחד מביקורי בשטח הגענו להברקה על מילוי המקום לספירלה הקלידים שהסתייגתי ממנה.

רציתי לעלות לכיוון התקרה, כדי ליצור ענין. ואז הבריק הברק, קלידים במדרגת התקרה.  אבל תקשיבו, זה לא נגמר כאן, התחבר לי רעיון נוסף להשתמש בכיפוף של הפרספקס כדי ליצור תחושה אמיתית של קלידים בתלת מימד, התלבטנו מעט האם להמחיש דיאז ובימול,  אבל שמירה על האיזון וההד  מבחינת הקומפוזציה ותראו איך זה עונה נכון.

התכנון של החומרים להפקת היצירות עצמן, עלו יחד עם ההתעסקות בעיצוב ואפשרויות ההפקה עברו לפסים מעשיים:

הגיטרה קיבלה עוצמה בהפקת MDF , על גבי קונסטרוקצית עץ מובנת והשלמת התפאורה בלדים.

הלדים הופכים את הגיטרה לגוף תאורה DIY. תיבת התהודה קיבלה רנדומליות לדים משני הכיוונים,  העין נמשכת מבחינת הקימפוז ישירות לשם, לובי חזק.

כל האלמנטים בשחור_לבן _אדום יוצרו בטכנולוגיית לייזר /CNC פרספקס 6 mm. במקרה בו רציתי לקבל גוון  אדום, עשיתי שימוש במראה זכוכיתי יותר, צביעה של החלק האחורי בלבד בגוון האדום, נוצרת השתקפות מדהימה.

טיפוגרפיה בנגיעה אמנותית , מהווה גם אלמנט וענין בפני עצמו, היו כאן תובנות לפוסט נפרד.

החלטתי לפנק את הלקוחה בעיצוב של שעון תואם קונספט וזה באמת היה מצריך הרבה חשיבה…

כנף הפסנתר היה סיפור בפני עצמו,

איך מסמנים על הקיר את הצורה המדויקת, את השבלונה.  בתחילה חשבתי על הקרנה של הצורה על ידי מקרן, אבל הדיוק לא היה מובטח כלל,  לבסוף הוחלט על חיתוכיך של PVC דק שהודבק לקיר בדבק נייר חזק, לאחר הצביעה הוא הוסר.

הגוון האדום הוא צבע שמן אדום, ממש בגוון של המשקוף, היתה ללאה התלבטות רבתי כל הזמן לגבי הצבע האדום העוצמתי כאן, בשלב מסוים החלטתי לזרום איתה ולתת לה להחליט לבד, האם לתת כאן אפור כהה או אדום, אני צידדתי כל העת באדום שיצא הכי מושלם, בסופו של דבר לאה הלכה עם החשיבה שלי בלא מעט דפיקות לב, אבל אחרי התגובה שלה "מושלם, זה עוצמתי שלא יכולתי לדמיין" קיבלתי אות מחץ שהדמיון שלי עובד כמו שצריך, איך לאה אמרה לי- מעכשיו, כל מה שתגידי לי, אמן על המקום.

תקשיבו היה כאן פרויקט, מטורף בסדר גודל, אבל התוצר מחמיא בהחלט. כשאני נכנסת לשם אני  לא מאמינה שהבאתי את היצירה הזו לעולם בסיעתא דשמיא, ורק בזכותה. מוזמנים לביקור לראות בלייב, התמונות מקטינות את העוצמה והמראה. אחרי שסיימתי, כן זה פשוט קרה ערב אחד, הרגשתי ממש כמו אחרי חתונה/ארוע גדול שיוצר אחריו חור גדול שנותר ריק.

כשהגעתי לשם שוב לצילומים עבור 'המגירה' ניצת לי הניצוץ מחדש, אין כמו לראות אזה זה בחוש, עוצמה של עיצוב והפקה.

זו נישה מרגשת מאד של העיצוב, להיות בתוכו, במקום בו הוא קם ונהיה.