ראש חודש אדר, ואיזה מזל שא', כי אני רודפת אחרי הזנב של עצמי, לא משיגה אותו אפ'עם, פורים לא הייתי מצליחה להכניס כאן.
אני אוהבת את הבמה הזו לתת לכם מהתובנות שעוברות עלי במהלך החודש הזה של בין המגירות. במסגרת אחד הפרויקטים שלי עכשיו יצא לי לפגוש כמה אנשי מקצוע בליגה בתחומם, והזדמן לי לפגוש אותם בני האנוש שבהם. לראות אותם בפעולה, בניסוי ותהיה, אני חושבת שהעוצמה בדבר הזה מצביע על שתי מבני אופי חשובים, האחד,- ענווה מוחלטת, והידיעה שכולם נמצאים באותו מקום בהתחלה של כל פרויקט, גם הליגות בתחום, כולנו יכולים – ההוכחה חותכת וחזקה מתמיד!
הצלחות בכל תחום מגיעות רק מהיכולת והידיעה שאנחנו יכולים, מהשאיפה לנסיקה, רק ככה אפשר לעוף. "יש לך כנפי רוח- כנפי נשרים אבירים"
אז את מה יש כאן החודש–
קבלו את הזוכה בתחרות לדריבבל
מעדנים במיתוג- תהליך מפעים למיתוג מדויק לעסק.
פרפקט של ליטוש- מותג מתרענן בשיק מדויק.
מעמידים את הטיפוגרפיה – כשהאותיות הופכת למוצר (2).
הגענו לשלב ההכרעה.
האמת שזה היה קשה, קיבלתי פניות ודוגמאות לעבודות נהדרות ומקצועיות
אך הלבטים שהיו לי בבחירת הזוכה היו מעט מורכבים יותר מלהעניק ציון: נהדרת/מושלמת ואפי' 100%.
החלק הראשון והמאד משמעותי היה התאמת סגנון העיצוב והרמה לסגנון העבודות המתפרסמות בדריבל
שלחו עבודות נפלאות ומקצועיות במיוחד הרבה מהם לא עלו לגמר מחוסר התאמה לסגנון המתבקש של הפלטפורמה.
החלק השני היה המקצועיות והקריאטיביות. בדריבל, העבודות היצירתיות והייחודיות יותר זוכות לחשיפה גבוהה ומדורגות טוב יותר. על כן גם בתחרות זו, עבודות בעלות ניחוח קריאטיבי הן מבחינת התוכן והן מבחינת העיצוב, עלו אף הן לגמר.
קריטריון נוסף והרבה פחות משמעותי: הגשת העבודות-אופן הגשת העבודות הוסיפה נקודות למגיש.
הדמיה והבעה נכונה של העיצוב על גבי שטח בן מספר פיקסלים, מאד נחשבת בדריבל. הגשה מקצועית המביעה את העיצוב המוצג (שהוא בעצם חלק קטן מתוך מערך עיצובי שלם) באופן המתאים ביותר לנושא, הוסיפה גם היא לסינון הבחירה.
הגיע הזמן להכריז על הזוכה בהזמנה-
ענת ריטייזר המוכשרת!
ברוכה הבאה לדריבל :)
העיצוב הוא ללא דברים מסביב, רקע שטוח ואין מסביב הפרעות, אין פה פיצול תשומת לב של הצופה לדברים אחרים אז העיצוב חייב להיות פרפקט.
תמונת רקע יכולה להעצים את הלוגו, אך הבחירה צריכה להיות מושכלת, היא צריכה לשדר את אותה האווירה, נושא, פלטה צבעונית של העיצוב שלכם, הטרנד הזה יכול להרים את העיצוב שלכם ולתת לו במה וזה יכול להפיל אותו אם לא באמת בחרתם בחכמה את הרקע שלכם.
הסיבה שהטרנד הזה כל כך פופולארי הוא שהוא נותן ״אמינות״ ללוגו ומוציא אותו מהמדיה הדיגיטלית ושם אותו על דף אמיתי ואפשר כמעט להריח את הדיו.
גיפים תמיד עוזרים לשדרג את החוויה ואת החיבור לעיצוב מצד הצופה בכך שניתן להראות את תהליך יצירת הלוגו או יכולות אנימטיביות. שימו לב אם אתם נותנים ערך מוסף לעיצוב ולעצמכם בזה שאתם עושים את זה או שסתם הזזתם כמה פיקסלים.
להראות את העיצוב שלכם בסביבת העבודה שלכם, עם הכלים בהם השתמשתם זה דבר מרשים, זה מראה על הידניות, ההשקעה, המגע האנושי, ובכך מחבר את הצופה בעוד מקומות רגשיים לעיצוב שלכם.
***
התחום השולט בדריבל הוא עיצוב ממשקים, מובייל וווב, הדרכים להציג את העיצוב שלכם הוא רחב וכדאי לבחור בהתאם. להלן הטרנדים שכיום נפוצים בדריבל.
הסיבה שהמוק-אפים האלה נהיו טרנדים היא שזה נותן תחושה יותר מציאותית וחיה לעיצוב שלכם. יש הבוחרים השתלה בצילום, יש כאלה שבתוך הדמייה תלת מימדית, יש כאלה שמארגנים סביבה, מצלמים אותה ואז שותלים בה את העיצוב. אם אתם בוחרים להציג את העיצוב שלכם בצורה הזאת, הסביבה לא תהייה סתמית אלה תתמוך ותעצים את העיצוב, אם בגלל בחירת האלמנטים והצבעוניות שמתאימה.
אם יש לכם עיצוב שבאמת עבר כבר תיכנות, חי וקיים, זאת דרך להראות זאת, הוא נותן מהימנות, חוויה, אין צורך ללמוד תוכנות אנימציה בכדי ליצור הדמייה, רק מצלמים ומעלים כגיף.
שימו לב שבשלושת המקרים לא צריך להראות את כל העיצוב כולו בשביל להעביר את התחושה הכללית של העיצוב כולו, קולטים את השפה, האווירה, הצבעוניות והאלמנטים העיצוביים.
במידה ואתם שמים רקע מטושטש הוא צריך לתמוך באווירה של העיצוב ובפלטה הצבעונית שלו במידה.
לא חייבים להראות את כל העיצוב ואפשר להראות רק את העיקר שלו ולהשאיר טעם של עוד. בדרך כלל של ממשק, אפליקציית ווב או תוכנה. זה נכון לעיצובים בהם שם מתרחש כל העיצוב- הלוגו, הסרגלי כלים, אייקונים וכו'.
לסיכום
יש המון דרכים להציג שוטים בדריבל כדי למשוך תשומת לב יש המון צורות שעובדות ולא סתם נהיו פופולאריות, אבל תמיד כדאי להזהר שלא ללכת אחרי הטרנדים רק כי הם שם, אלא גם לחשוב בצורה מקורית ויצירתית.
כשאוליב פנו אלי ובקשו לקבוע פגישה, לא תיארתי לעצמי איזה תהליך מדהים ומפתח מתחיל.
הדרך לא היתה קלה במיוחד והיו כמה פלונטרים באמצע התהליך, בהם הבטחתי לעצמי שאני נוטשת את המקצוע והולכת להיות דייגת על חוף הים התיכון. אבל בסוף כמובן, כמו תמיד, שלח לי השם הטוב בחסדו הרבה סיעתא דשמיא ופתרונות מצויינים, וכשהתוצאות נצצו אלי מרחוב שמגר בגאולה, והלקוחות נתנו פידבקים מרוצים עד השמים, הכרזתי שאני משוגעת על המקצוע שלי ולא עוזבת אותו לעולם:)
הלקוחות הגיעו לישיבה עם ניצוץ בעיניים והרבה חלומות, שהיו אמורים לקרום קירות ומנורות תוך מחצית השנה, כשתסתיים הבניה ב'פנינת חמד' בירושלים.
זו תהיה חנות לממכר מזון: חמוצים לא סטנדרטיים, דגים מעושנים ובשרים מעושנים במגוון רחב ובאיכות על, מבחר רטבים פיקנטיים ומקרר עמוס בסלטי איכות ארוזים באסתטיות שרובם הגדול הוא סלטי הערינג בתיבולים מרתקים ואקזוטיים.
הנה חלק מתכולת ה'מוד-בורד' שבניתי לעצמי:
נשמע מעדניה? ובכן, לא. הכי רחוק שיש מהמעדניה המלוכלכת והרועשת הקלאסית. תוכנית החנות כבר שכנה בידיה האמונות של מעצבת פנים מוכשרת שעבדה עליה במלוא המרץ, הופכת בעיפרון קסם את האיזור הלא גדול שנשכר- לחנות פאר מלאת אווירה וסטייל. הבעלים העתידיים תיארו לי תאורה צהובה ממנורות תלויות, הרבה עץ כהה ושיש אלגנטי.
נשמע טוב, הא?
גם לי.
התרגשתי. עסקי יוקרה הם הנישה המיוחדת והנוחה שלי, ומינימליזם וסטייל הם אהבתי הגדולה.
האתגר דגדג בקצה אצבעותי, וגלגלי מוחי כבר נעו במלוא המרץ.
ידעתי שיהיה שם שחור. צבע של יוקרה, צבע של אוכל. הודעתי ללקוחות מיד שזהב כנראה לא יהיה שם.
מה כן? זאת יאמרו הימים הבאים.
הלקוחות כבר חשבו על שם: OLIVE.
אני לא חסידה גדולה של מיתוגים באנגלית כאן בארץ, ללא סיבה מוצדקת, אבל במקרה הזה קהל היעד הינו דובר אנגלית לחלוטין: החנות הרי מוקמת בלב 'אמריקה הקטנה' כפי שאני מכנה אותה בליבי: רחוב שמגר בירושלים.
אהבתי את השם מיד. הקונוטציות שלו עושות את העבודה: מדבר אוכל באופן כללי, מדבר את מוצרי החנות, מדבר יוקרה. (בכל זאת הצעתי להם גם את השם 'אוממי' אבל לבסוף חזרנו לאוליב לאחר דיון קצר)
אחרי תחקור מעמיק מצידי, תשובות מצידם, צלחות פיצוחים ריקות וחתימת חוזה – יצאנו לדרך.
התאריך: הזוי ביותר… שבועיים לפני פסח תשע"ח.
דדליין ללוגו- לפני פסח… !!!
לאחר שפיצחתי את הבריף וסיכמתי לעצמי שורה תחתונה, הסתערתי על האינטרנט.
אני סופר היפראקטיבית בחיפוש השראות: פותחת אלפי טאבים בחלון הגוגל שלי עד שקשה לעבור ביניהם מרב שהם קטנטנים… עוברת ביניהם למיון וסוגרת כל מה שאולי יפה אבל לא קשור בכלל, ואחר כך שומרת כתמונה את ההשראות הרלוונטיות, שמאושרות להיכנס לתיקיה המכובדת שפתחתי: תיקיית השראות.
הנה הצצה להשראות שהורדתי:
בכל אחד מהם ישנו גרעין של רעיון שנבט אצלי, מחכה שאכה עליו, ואומר לו 'גדל'.
יום למחרת התיישבתי בפינת הבלגן שלי (קרי: פינת העבודה) עם כוס אייס-תה-ספרינג-לימון-לואיזה וכמה עוגיות קוואקר. יאמי. פתחתי לי דף אילוסטרייטור חדש ונקי והלכתי לנבור בתיקיה אותה עמלתי למלאות ביום האתמול במיתוגים שונים מרחבי הגלובוס.
מתזזת בין העכבר לבין עט פיילוט כחול, קשקשתי הרבה קשקושיאדות במחברת הסקיצות שלי, (שהיא אגב אחד האובייקטים המעניינים בארץ, מבטיחה) ושרבטתי הרבה שרבוטים שזר כי יציץ לא יבין מהם מאום, אבל אני רואה בהם עולם ומלואו.
אתגר: בסיום קריאת הפוסט: גללו חזרה לסקיצות. בוא נראה אתכם מוצאים את הסקיצה שהובילה אל הלוגו הסופי…:)
כשהסתיים הדיו שבעט (סתם, כשנגמר לי הכח לשרבט…) חזרתי לארטבורד הלבן שחיכה לי באילוס בסבלנות. נתתי גז, והתחלתי לעבוד.
המכשול הראשון צץ מיד –
אוליב היא מילה שמייצגת אובייקט מוחשי, לא מופשט. זית.
ולא סתם מוצר, אלא מוצר אחד מתוך כל המבחר שהחנות מוכרת. העובדה הזו מגבילה מאד.
הדבר הטפשי ביותר יהיה להניח זית בלוגו כאייקון, משתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא שאחד הדברים הכי אידיוטיים בלוגו, הוא כשהלוגו פונה לקהל כאידיוטים:
השם הוא זית, האייקון הוא זית. כבוד לאינטלגנציה, הא?
הסיבה השניה היא שלוגו כזה עושה שירות דב לחנות: מתמקד במוצר אחד בלבד, שהוא פסיק מכל המגוון שהמותג מוכר, ומדגיש אותו גם בטקסט וגם באייקון.
אוקיי, אז לא יהיה זית בלוגו.
כמובן שלכן, הרעיון היחיד שיחזור למוחי שוב ושוב יהיה זית בווריאציות שונות: (
ניסיון פה, ניסיון שם – בסוף הצלחתי קצת לצאת מהקופסא. (ולהיכנס לצנצנת…)
גועל נפש. לא אוהבת כלום. מה, זו אני שהתלהבתי כשקיבלתי את הפרויקט הזה?
שלחתי את המקבץ המביש לקולגה, כמבחן.
'מה את רואה כאן'? היתה שאלת האתגר.
התשובה שלה הפתיעה אותי מאד ושמה לי מראה בפנים, שעזרה לי לראות את הלוגו בעין נקיה, חיצונית.
"נראה כמו משהו מזין, טבעי, אולי קרמים (לגוף / לפנים?) או שמן זית איכותי?"
אמרתי לה שאני לא חברה שלה יותר.
אחרי פרק תהילים נואש ולהבדיל – קצת שוקולד, חזרתי לאתגר שלי, ועליתי על המוקש:
שילוב המילה זית עם עיצוב נקי ויוקרתי- הוא השואב היישר לעולם הטיפוח, הסבונים, והקרמים המזינים.
תראו גם בהשראות שאספתי:
הבנתי שני צריכה להתרחק ממראה הסבונים והטיפוח כמה שאפשר, ובניתי מספר סקיצות משודרגות יותר, שכבר הספקתי להתאהב בהן. (טעות גדולה מאד, אגב. אסור למעצב להתאהב בעבודה שלו לפני שהיא ירדה לדפוס / ללקוח באופן סופי. מניסיון)
דאגתי להכניס את הצבע האדום, כדי להתרחק מעולם הטיפוח ולהתקרב יותר לעולם האוכל, אבל שמרתי על מינימליזם. הכנסתי צנצנת ללוגו, במטרה לרמז על צנצנות חמוצים.
הייתי כל כך עסוקה במיקרו, כל כך שקועה, לא זכרתי שיש בעולם מגוון צנצנות, עם מגוון תכולות. לאו דווקא אוכל…
שלחתי לקולגה בשנית (כן, זו שאני לא חברה שלה יותר) התגובה:
"זה מאד יפה ויוקרתי, אבל אם הדברים שהחנות הזו מוכרת הם מאד מאד טעימים ולא רק יפים, אז הלוגו הזה הוא לא. הוא לא טעים לי."
נורא, נכון? אבל בדיוק זו הסיבה שאני חברה שלה :)
במבט מחודש, הסכמתי איתה שזה נראה ללוגו לרעל איכותי במיוחד… בפרט זה עם הצנצנת.
אחרי ניסויים מפה ומשם שהובילו כולם לאותה תוצאה מתסכלת: לוגואים יפים אבל לא מדברים לבלוטות הטעם, חזרתי לנסות להוסיף תיבול ועסיסיות.
אבל אז, נחשו מה? הלכה לה היוקרה למנוחת עולמים.
כלומר, לא ממש, כי בכל זאת הקפדתי על קו נקי מאד, אבל לא היוקרה התבקשת.
יו-יו, זה מה שהרגשתי.
מושכת מכאן- יש חור שם, מושכת משם, צץ חור פה.
כמו שקורה לגרפיקאים הכי טובים- ראשי יבש, וגם העכברוש שלי. פרשתי למטה כשבמוחי מזמזמת מנטרה מלחיצה ומעצבנת: 'בעוד ארבעה ימים- פסח.'
שלושה ימים לפני פסח, כשגם במשרד הפרסום בו אני עובדת הבינו שכבר אי אפשר לדרוש מנשים לעבוד בימים כאלו, כשהכל חוגג מסביב ובועות סבון מדגדגות את האף,
ישבה לה ממתגת אחת בהחלטה נחושה:
המיתוג הזה יגיע אל הלקוחות לפני פסח, בעזרתו יתברך, ובאופן מושלם.
הגעתי בס"ד למסקנה החשובה והמדוייקת ביותר:
בלוגו חייבים להיות מאפייני מיתוג מזון מובהקים כבסיס.
יצאתי לחקור מאפייני אוכל בלוגואים. חיפשתי שוב השראות, והשוויתי מכנים משותפים בין כל התוצאות.
הנה מדגם מהלוגואים שבדקתי, שמרתי רק חלק מהם בשעתו:
כך הגעתי להגדרה של פונט שיתאים לי בדיוק,
כך הגעתי למסקנה שטקסטורת גיר תוסיף המון,
כך בעצם גיליתי שלוגו בקו מעוגל הוא מאפיין מובהק של לוגואים בתחום המזון.
ברוך השם, אחרי אינספור שינויים ושיופים (עם הנקודות? בלי הנקודות?)
יצא בס"ד הלוגו המפונש.
מינימליסטי, נקי, בעל מאפייני מזון מובהקים, בעל נראות חזקה וזכירה מאד, מבודלת מאד בנתח השוק הספציפי, וצבעוניות יוקרתית ותואמת.
בי"ג בניסן, היום בו התחלתי להעמיד פרזנטציה (!) עלה לבן שלי החום, והספקנו לבלות איתו לילה לבן בבית החולים, עם חשד לדלקת קרום המח שהתבררה בחסדי השם כוויראלית.
למחרת (י"ד בניסן ב-7 בבוקר!) עצומת עיניים, עם מח שעשוי מג'לי, בניתי מוקאפים וסדר הגיוני למצגת הגשה,
ו— לחצתי על הסנד.
עכשיו באמת הייתי מוכנה לליל הסדר:)
לאחר הפסח, קיבלתי אור ירוק מהלקוח וזינקנו הלאה במירוץ.
על התפתחות שפת המותג המבודלת והמושכת, איך היא מתנהלת עם הלוגו ועל מה היא מפצה, ואיך היא מתפקדת בים החומרים של הלקוח-
במגירה הבאה בס"ד.
להיות פרפקט בכל התחומים, כל אחת רוצה בהחלט. אז זהו – כשהלקוחה פנתה אלי הייתי מוקסמת, כל כך הרבה מוצרים בכל כך הרבה שיק וענין, לא מצוי בכלל!
נעים להכיר- פרפקט אקססוריז- יצור ושיווק. לא סתם עוד אחד, אלא זה פורץ הדרך.
אי אז לפני שנים פרפקט הייתה זו שפתחה את הנישה והקטגוריה של טרנד הקשתות, היום כמעט אי אפשר להבין איך אפשר בלי :).
המטרה- ליצור מוצר טרנדי, מותג נחשק ומייצג.
דבר ראשון נגשתי ללוגו הקיים. לא ראינו צורך להחליף את הזיהוי מבראשית. "ניקיתי" אותו מהתוספת שנתנו לנו מעטפת שכבר לא תואמת אופנה עכשוויות, הורדתי את העיטור, את הקווקווים.
יש לנו טיפוגרפיה חזקה בשחור לבן, אין על השחור לבן במהלך התהיות ניסתי מערך כזה, אבל היה קצת חסר בעיקר בגלל הקטגוריה אליה הוא משויך.
רציתי לנכס לו זיהוי ובידול כזה שלא ישכח, יהיה פשוט ברעיון ומוטמע ויזואלית בצורה בלתי מתפשרת. כאן תוכלו לראות את ערכי המותג שעזרו לי לשקף את הנראות הוויזואלית.
בתהליך העבודה חשבתי חזק מאד על הצורניות הפשוטה והצבעונית היא זו שתתן את הטון. תוכלו לראות כאן תוכנית שנגנזה (הלקוחה פחות התחברה לאופי של הצבעים והצורה) מה שכן כאן קיבלתי את התובנה שהמערכת הוויזואלית תהיה נפרדת לגמרי מהלוגו, הוא במקומו, והיא מופיעה תמיד בנפרד (אחד מהאקטים שעובדים היום חזק).
אחרי עוד ניסויים וחפירות הגעתי לתיחום של הקוים_פסים_מלבנים וזהו, זה היה פרפקט!
הקווים מיושרים בצורה אסימטרית שנותנת למערך כולו תחושה דינמית, צעירה וכייפית.
הקטגוריות במותג מונות חמישה תחומים : שיער, חורף, אירועים, פופ אפ, בייבי, לכל קטגוריה גוון צבע שונה לבידול ואפשרויות צמחיה בהווה ובעתיד. הבחירה של סקאלת הצבעים ארכה זמן, אבל אני חושבת שלבסוף היא יצאה יפהפיה, תראו איזה יופי :)
אז יש לו מותג רענן- קבלו אותו.
הסלוגן שלנו "פרפקט בכל טעם" לנצל אותו עוד הסוף. מומנט הפשוט של המילה טעם, שלא בדרך אגב, נושא הפודי פעיל מאאאד היום בכל תחום תדמיתי ודווקא כשהוא רחוק, משחק יותר חזק.
אז יש לנו טעם, קדימה מתחילים… חיפשתי אלמנט שיכיל בתוכו מערך קווי מובנה, לא משהו מעושה שיתן תחושה "דביקה".
והנה הספגטי, מותאם לנו ממש. תוכלו לראות איך כל אחד נוגע במערך אחר של קטגוריה וקורא לה בשם.
בפרסום התדמית רצינו להכניס למודעות את כלל המוצרים שפרפקט מציעה, ויש הרבה מה לראות ולראות. התדמית והטעם מדברים טעים! יצאנו בקמפיין מניע לפעולה, בעקבות החוויה שרצינו לספק לקהל היעד שלנו (בעיקר נערות וצעירות ((ברוחם גם) ).
זה ממש שווה- מבטיחה. שולחים למייל את הפנטזיה שאת רוצה לראות ועדיין לא מצאת (קרי מוצר שמתחשק לך) ואת הסיבה למה את מעדיפה לרכוש דווקא "פרפקט" . ונכנסים ישירות להגרלה שווה על מזוודה מלאה במוצרים של פרפקט- שווה, לא?!
עכשיו לפני פורים יש קמפיין שמחכה בקנה למטווח הקרוב – מוצרי פרפקפט כמתנה ושילוב במשלוח המנות- איזה יופי! אבל זה לא סתם, כאשר תרכשו מוצר של פרפקפט למשלוח המנות תקבלו יחד איתו נייר עיטוף ממותג של פרפקפט לעיטוף הקלקר ומסכת עיניים ממותגת להשלמת התפאורה. הרבה שיק.
לקראת פסח קמפיין הפקה משגע, אנחנו נעים סביב מעגל השנה וכל ההזדמנויות המקסימות שהוא נותן לנו.
יש ליין אריזות שלם, מיתוג ומעטפת מושלמת למוצרים שמגיעים ארוזים בצורה מדהימה, הם עדיין בקונטיינר, כשיגיעו מבטיחה לשתף בעז"ה, כאן בבמת המגירה המקצועית :).
רוצו לחפש אותו בחנויות המובחרות, עם התוויות וסרטי הסטן המותאמים :)
הכל התחיל לפני שלש שנים, נערכנו לעריכת הסדר פעם ראשונה בבית.
יצאנו לרחובות גאולה- מא”ש לחפש קערה יפה ומתאימה- אכזבה- זה מה שקרה.
בהבזק של רגע החלטתי- אז אני עושה את זה!
נרתמנו למלאכה ויומים שלמים עבדתי לעצב את קערת ליל הסדר שלנו, על בסיס חיתוך לייזר בחומר אמנותי כלשהו.
תוך כדי עבודה החלטתי שצריך גם מעמד מצות תואם ובאותו סגנון, הרי שניהם בסופו של דבר על אותו השולחן.
ואז התחלתי ליצור את הטיפוגרפיה הזו.
כמו כל תהליך עיצובי, הכל מתחיל בחשיבה מעמיקה, בעברת המסר באפקטיביות המרבית.
חשבתי על פסוק מתאים שיהיה המוטיב, ואז עלה לי המשפט החזק של “הא לחמא עניא” ואוו, זה טוב.
בבניית הטיפוגרפיה, האמנות היא לתת לאותיות את המשמעות של תוכן המילה:
המילה ‘הא’ מילת קישור והסבר בלי הרבה משמעות, אבל יש לה את המקום הדומיננטי שלה. ‘לחמא’ ממש “אוכל” את העני, שאפשר לראות אותו מתבייש ונחבא.
ככה היא נוצרה.
המעמד עשוי ממתכת איכותית בחיתוך לייזר מקצועי, צביעה אלקטרוסטטית בתנור. יש לו גם אח קטן :), מעמד שטוח עם השיק הטיפוגרפי החזק שגם כאן הוא עוצמתי ומדבר.
המעמד עשוי מנירוסטה אל חלד 1 מ”מ בגימור מלוטש.
לפרטים ושאלות נוספות- אני כאן :)
otiyotplus@gmail.com
מה דעתך על האתר?
'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.
* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.
צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.
עזרה וסיוע : נחמי לב, השקעת זמן ששוה הון להצלחת האתר המושלם.
פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה
2 Responses
וואו מטורף המיתוג של האוליב מגרה במיוחדדדד
והקטע של המצות מיוחדדדד
אומנות בהתגשמות
וווואוווו!!!!
המגירה הזאת מיוחדת!
איזה דברים! מדהים!
הolive מושך אותי ליסוע לירושלים לבקר שם.
פרפקט זה בדיוק המילה לעיצוב! מדויק! נקי! עדכני! עכשווי! ובעיקר מעניין, טרנדי ואחר.
והא לחמא עניא- לא התלהבתי עד שראיתי את התוצר המוגמר ונשארתי עם ווואווו!
תודה ששיתפתן!