05

תחילת שנה, ריח של התחלה טריה באויר. הילקוט כבר מוכן עם כל הספרים העטופים וכמובן יומן בתיה, שכל ילדה בארץ מכיתה ד' ח' מחזיקה וממששת בהתרגשות.

זה הזמן לשתף אתכן בתהליך היצירה שלו. זה מתחיל אי שם בתחילת החורף… כשהילדות עוד צובעות את היומן הקודם. כן, צובעות, כי יומן תשע"ח היה יומן של מנדלות

שלב 1: חושבים על קונספט
בשלב ראשון חיה קופילוביץ – חברתי הנפלאה והנדירה שהיא העורכת המוכשרת, ואנוכי – המפיקה, חושבות ביחד על כמה כיוונים אפשריים, מאיפה נפיל את הירח הפעם.. אנחנו מאד בלחץ כי שנה שעברה כבר אמרו לנו ש"אין סיכוי להגיע למשהו יותר טוב והגעתן לטופ" – אנחנו חייבות להוכיח שיש יותר מזה! (תפסיקו להגיד לנו את זה, בבקשה, זה מלחיץ נורא!) אז אחרי שיש לנו כיוונים, אני יוצאת לעבודה. יוצאת להשראה, מה שכולל בעיקר שיטוט בהמון אתרי השראה וירטואלים ולא וירטואלים, מכתת את רגלי מסטימצקי ועד לסמטאות קטנות בנחלאות… לא יודעת עדיין בדיוק מה אני רוצה עם תפילה גדולה להצלחה ולרעיון שירד ו…
הרעיון המבוקש צריך להיות מתאים לתוכן. אם שמתן לב מה שמיחד את היומן שלנו זה שילוב של צורה+תוכן, הקונספט הוא אחד, שנה שעברה למשל הלכנו על מנדלות מסובכות שבתוכן היו מוטמנים כל מני אוביקטים, וכל היומן היה בסימן של חידות, תעלומות, וגם צבע.
חשבו על כיוון של אומנות בחול, בדקתי את זה שוחחתי עם כמה אומנים והבנתי שזה לא מתאים לנו, אמנות בחול היא דבר שצריך לראות את ההתהוות שלו בלייב ולא מתאים לפרינט. ניסיתי לגלוש טיפונת… ונדלקתי על האבנים האלו, הטבעיות והפשוטות שמדברות בכל כך הרבה שפות. חשבנו על יומן טבעי, משהו בראשיתי כזה, עם שביל ודרך, עם טבע ונוף.

שלב 2: פגישה בתנועה
הפגישה היתה בתחילת טבת. יש לנו כמה כיוונים אפשריים, יושבים עם המנהלות המדהימות שלנו – גב' אסתי כהן וגב' מלכי מאירוביץ, ומראים להן 3 אופציות שחשבנו עליהן. המון תמונות שהורדתי מפה ומשם, והסברים מלומדים על מה שאנחנו מדמיינות ומה שהלואי שיהיה פה עוד חצי שנה.
והנה כך זה נראה, מדגם קטן מתוך ים ההשראות  – את הרעיונות האחרים אני לא חושפת. אולי עוד תפגשו בהם בשנים הבאות.

אסתי ומלכי נדלקו על האבנים שלנו ממבט ראשון (הגם שאף אחת לא דמיינה לאן נעוף עם זה) הפגישה הפעם היתה מוצלחת במיוחד, תוך כדי הפגישה כבר בנינו את ה"להקה" של הצפורים שתלוה את היומן, שהיא כמובן – הקבוצה של תנועת בתיה, עם המדריכה שתוביל אתן.
זהו , יוצאים לדרך! שוב תפילה חמה ולשלב הבא –
שלב 3: דרוש אומן/ית מומחה ביצירה עם אבנים
זה אחד השלבים הקשים והמלחיצים. אני מתחילה לברר פה ושם, לפרסם… לגשש. קיבלתי המון פניות, והיו כמה אומנים שעשו לנו דוגמאות, ולא, זה לא היה זה. החלטתי שאני חייבת למצוא אומן שיש לו נסיון בעבודה עם אבנים ולא מישהו שיעשה עלינו סטאז'.
בסוף הגעתי לאילה מור (איך הגעתי, זה סיפור נפרד אז נדלג על זה), אישה מדהימה מוכשרת ומלאת רגש ולב, שגרה אי שם בצפון. אילה מחוברת כל כולה לבריאה ולבוראה, יש בה אהבה טבעית ליופי ולמרחבים, היא יורדת לחוף, ואוספת שם אבנים וצדפים ואחר כך מרכיבה מהם יצירות מופלאות ששמלאות את הסטודיו שלה. היצירות של אילה, עם אבנים מארץ ישראל, מרגשות יהודים בכל העולם.

אילה בונה לנו יצירה לדוגמא, מעבירים למנהלות – מקבלים אישור – חותמים חוזה, קובעים לוז – מאשרים שוב את החוזה – וקדימה, לעבודה!
שלב 4: שלוש ארבע ו— מתחילים!
התחלנו עם הלהקה שלנו, שתלוה את היומן. כל צפור קבלה אפיון ותפקיד ולאורך כל היומן היא תיצג אותו, כל משפט שהיא תאמר, יהיה קשור לאופיה ולסגנונה. אחרי שגיבשנו את השמות שלהן (חיה כותבת, אני מעירה ומלכי מאשרת) שולחים לאילה ואילה מתחילה לעבוד (אחרי שבילתה 6 שעות בים ובנחל וחזרה שרופה לגמרי מהשמש) חמישה ימי עבודה על הלהקה המושלמת הזאת. אילה שולחת, אנחנו מתקנות, ושוב.
והנה הן השבעיה המתוקה שלנו:

תהליך העבודה לאורך כל הדרך הוא כזה – חיה ואני מסכמות, אני שולחת לאילה הוראות, אילה עובדת שולחת לנו לראות, דנים.. חושבים.. משלבים ביומן ו-תיקונים, ושוב ושוב ושוב ועוד פעם ליטוש אחרון, עד שכולם מרוצים.
ועכשיו מתחילים את עמוד הבסיס. היה לי חלום מול העיניים, שיראו פה שביל ודרך, ירגישו ממש איך קופצים מיום ליום מאבן לאבן, היומן כולו יראה ממש בתוך החוף. אז התחלתי וזה מה ששלחתי לאילה בתור סקיצה ראשונית (לא להבהל!)

וזה היה השלב הקשה, אני כמעט נשברת אבל אילה יש לה סבלנות של ברזל ולא מוכנה לסגת. אילה יוצרת את הרקע, שולחת לי תמונה, אני חותכת אותה חיתוך זריז בפוטושופ ושמה על הדף שלי באינדיזיין. "אילה תזיזי את יום ראשון ימינה, את רביעי למטה, ובין שני לשלישי תוסיפי לי 2 אבנים קטנות. בשבת אני צריכה מפרץ קטן לזמני שקיעה.. אילה מתקנת, שוב מצלמת ושולחת. ושוב – פושטופ מהיר, לתוך אינדזיין… "תעלי את יום חמישי, תורידי טיפה את החול בשישי…" אני מזיזה לאילה את האבנים בפוטושופ והיא בתמורה מזיזה אותן ידנית.
רק דגימה קלה, לא אלאה אתכן בכל התהליך (זה לקח שבועיים עד שהיה לנו בסיס טוב ליומן!) כך זה היה נראה בהתחלה:

וכך בסוף-

וזה עמוד הבסיס של היומן שלנו! מזמור לתודה.

שלב 5: סמלים למדורים
רצים קדימה, עוברים לשלב הסמלים הכל הולך טוב ברוך ה', אנחנו עובדות בראש אחד, אילה מגלה גמישות מיוחדת ונענית לכל הגחמות שלנו. בסוף אילה אפילו מסכימה להדביק את הסמלים על הדף – כך נחסוך הרבה עבודה ביום הצילום.

שלב 6: ראשי חודשים
היומן שלנו מיוחד בראשי החודשים שלו. כל שנה יש רעיון חדש, והשנה להקת משחקים – כל ראש חודש הלהקה שלנו מלמדת אותנו סגנון חדש של משחקי חברה.

אילה נכנסה לקטע בכל ליבה, קיבלה רשימה בסיסית של רעיונות לכל חודש, והתחילה לרוץ
כל יצירה היא בגודל של 120*80 ס"מ  – עם חלוקי נחל ענקיים. הצפורים שלנו שוכנות לבטח בתוך קופסאות מחולקות, ועוברות מיצירה ליצירה. ביום הצילום אילה תרכיב אותן מחדש על כל יצירה.
13 חודשים מאחורינו הידד! (בחוזה היה כתוב 12, לא זכרנו ששנת תשע"ט היא מעוברת:)

שלב 7: צילומים
אילה מגייסת בשבילנו את בועז נובלמן – שגר גם הוא בצפון, מפנים יום עבודה, אני מוכנה פה במחשב לאשר כל צילום והם שם בצפון עובדים קשה. משנעים את כל היצירות בכמה נגלות לסטודיו של בועז (12 דקות נסיעה!) מגלים שהסטודיו קטן מידי ליצירות הענקיות.. מחזירים הכל ומצלמים אצל אילה. אילה פרפקציונסטית אמיתית, את עמוד הבסיס מעמידה שוב מחדש, כי החול חייב להיות בפיזור טבעי בלי מגע יד, והאבנים כמובן מעליו – רואים את השקעים שהן יוצרות.. אז שוב כמה פעמים הלוך וחזור עד שאני מאשרת ורצים הלאה.
יש לנו שני ימי צילומים ועוד השלמה קטנה ביום השלישי.

שלב 8: האינדיזיין ואנוכי
אנחנו חברים מצוינים והוא עובד נפלא, השלב הזה הוא כבר הסוכריה – מעמדת את היומן, מריצה תאריכים זמנים ומדורים. רבקי כימיגרוף חברתי היקרה, אלופת הצריבות – צורבת לי את כל החודשים ואת כל הסמלים.

שלב 9:  מדברים סינית

האמת שהשלב הזה היה הרבה קודם… אני מדמיינת אבן אמיתית מודבקת על היומן, וצדף קשור בחוט טבעי לסימניה
כל גרף המפיק האגדי כמו תמיד מגשים החלומות
שיחות הלוך חזור עם כל גרף, תקציבים אישורים – ומזמינים אבנים וצדפים בסין. האבנים הגיעו אחרי שהיומן היה מודפס וכרוך והודבקו ידנית אחת אחת…

שלב 10: כריכה!
האבן שלנו תהיה מודבקת על חלון בכריכה, כך הוחלט, וכדי להגן עליה יהיה חלון גם בגב. זה כבר קשור לאריזה, כשהיומנים בערימה חייבים מקום לאבנים, החלונות יתנו קצת מרווח לאבנים כדי שלא יקרעו את היומן שמעליהם.

איזה נייר – השבחות – איזו לכה – איזו למינציה, הרבה דיונים ודיבורים, דוגמאות ועוד דוגמאות, מעצבים סקיצה לכריכה, כל גרף שולחים דוגמא ידנית, ממשיכים – ובסוף יש יומן. היומן מודפס על נייר נטול עץ שיראה הכי טבעי שאפשר.
חלמתי על נייר ממוחזר עם חתיכות אמיתיות, אבל החלום הזה לא היה בר ביצוע מכל מיני סיבות, אז הלכנו על נייר רגיל עם למנציה משי דמוי קטיפה, ועליה לכה סקודיקס. (על רגל אחת – זו לכה שבנויה על קובץ פוטושופ של טקסטורות) ניסיתי לצלם, אבל צריך לראות את זה במציאות…

שלב 11: דפוס!
עוד כמה פינישים קטנים.. פורזצים.. ("תזיזי את הפרח 23 מ"מ שמאלה, כדי שיצא באמצע החלון") מדבקות— (זה נושא לפוסט נפרד).

והיומן יורד לדפוס! העתק שמש, נסיעה לחולון לאישור ההדפסה. וזהו אני את שלי עשיתי, נשאר רק להתפלל שהכל יהיה כמו שצריך. חמישה שבועות של דפיקות לב ודאגות (כולל חלומות ביעותים) עד שאני מקבלת יומן ליד אני לא רגועה כי זו הפקה מאד מורכבת, רק שלא יהיו פשלות.
היומן עובר בכ-10 תחנות עד למוצר המושלם. מודפס, נכרך, מושבח – והמשאיות מתחילות לפזר אותו ברחבי הארץ.
קיבלתי יומן, כל הכבוד לכל גרף על העבודה המושלמת!
שנה טובה לכל תלמידות התנועה היקרות, ולהתראות בשנה הבאה בעזרת ה'!
ולכל המורות שבינינו – הכיף הכי גדול שלי זה לשמוע כמה היומן שלי מפריע לכן בשיעורים, אז תספרו לי על זה כמה שיותר:)