22

לורם איפסום.

אין כמעט מעצבת שלא גלגלה את המילים האלה על הלשון בתקופה האחרונה. טועמת את המשמעות שלהן אחר כך גוללה את העכבר בין דפי המגזין ובסוף בסוף, גם גלגלה עיניים בתדהמה :O

אז למי שעוד לא מכירה שלום לך, נעים מאד, ציפי ארנטרוי ורוחה שיינין, עורכות המגזין לורם איפסום- תוכן חזק למעצבת החרדית. אם את עוד לא חלק ממאות המנויות שלנו מכאן מורידים את המגזין הראשון  וכאן נרשמים כדי לקבל כל חודש ישירות אלייך, באלנו שגם את תהני :)

אז איך הכל התחיל?

האמת, שאני יזמית בנשמה (ציפי), תמיד מחפשת את הסטארט אפ הבא, ורעיונות מגניבים מדליקים לי פנסים בעיניים ומזרימים לי אינסוף אנרגיה. יצא לי להתקל במגזינים מקצועיים וכל פעם מחדש חשבתי על זה איך זה שאין עדיין מגזין בתחום הכי שווה בעולם? (מעצבת או לא?) ואם אין, אז יהיה! ולו רק בשביל לזכות לקרא אותו :) זה השלב בו אני נכנסת לתמונה (רוחה) ציפי פנתה אלי עם הרעיון המגניב הזה ואני מיד נדלקתי מגזין מקצועי, צבעוניות מדליקה תוכן שכולנו היינו משלמות בשביל לקרא מה יותר טוב מזה. טוב, התלהבנו מה הלאה? עכשיו יושבים להוריד את זה למציאות. קודם כל הקונספט הנה מה שכתבנו יחד בקובץ DOCS משותף

טוב, אז קונספט יש הגשמנו אותו, אה? הגיע תור השם הנה צילום מסך מהקובץ הנל, היו שם עוד מלא קשקושים הדדיים ורעיונות מעניינים לא כולם לחשיפה :/

טובבב, היה לנו ברור שלורם איפסום לוקח בואו נדבר בקצרה על המושג הזה לורם איפסום הוא כינוי לועזי לטקסט חסר משמעות המשמש כ'שומר מקום', וכטקסט ברירת מחדל. (תוכלי לקרא על זה עוד כאן ) לורם איפסום הוא אנטי תזה למגזין שלנו, הכי מלא משמעות, הכי לא ברירת מחדל. קונספט ושם יש מלא אנרגיות גם. עוברים לעצב. ופה מתחיל התהליך, תהליך מדהים ומלא שלבים.

הרמקול לרוחה:

מלכתחילה ידענו שזה הולך להיות עיצוב מגניב. מושך, אחר, חדשני וחופשי. היה לנו פה מרחב ענק להתפרע בהנאה בלי לקוח על המח. שזה לכשעצמו משפשף ונותן המון. בלי הגבלות מוחיות. פשוט ליצור בחופשיות ולהנות עד העצם. אחרי שהפור נפל על השם הכי מגניב בעולם היתה ביננו התלבטות אם עברית או אנגלית. בסופו של דבר ההכרעה נפלה על עברית, זה מכפיל את המגניבות של הפאנץ' שבשם.

היה כיוונים שונים, ודי משונים אפשר לומר, אבל האמת, שהיה לנו די ברור איך בערך זה  הולך להראות, רק שלהעביר את זה למעשה היה תהליך מרתק. מצד אחד חשוב  היה לנו שיראו את הקטע של הכתיבה, של היצירה, של ההתהוות, של מאחורי הקלעים של העיצוב, ומהצד שני המקוריות המפתיעה בלהנציח את השלב הזה.

מנסה לראות איך זה מתקבל בעמוד כתבה.

אוקי. מתקדמים. יש כבר כיוון והוא טוב ממש בעיננו, רק צריך ללטש עוד. נזכרות במה שהחלטנו מלכתחילה – חללים גדולים, צבעוניות נועזת, והמון פאן. מנסות להצמד לזה יותר

פה כבר יש כיוון ממשי. ציפי טוענת שהצבעים לא מה שרצינו וצריך עוד ענין ועוד נועזות. מנסים סקאלה חדשה

פה אנחנו כבר בשלב של הרטט בידיים ההתרגשות גוברת מרגישות שעלינו על זה. למחרת ציפי מקבלת ממני מייל : קמתי עם מצב רוח של ציפורים. השילוב של העלים עם הציפורים הוסיף בעיניי המון חיות ופאן לכל הסיפור והתיחום של כל העיצוב לריבוע קטן שממנו מתפרצים עשה את זה ובגדול.

עוברים לעצב לוגואים למדורים בשלב הזה עוד לא ידענו איך יראו עמודי המגזין אבל מנסים.

זו היתה הכתבה הראשונה שעיצבנו והאיפשור המתוחם הזה והשילוב בין הווקטור הזורח הזה לצמחיה ולעלים עשה את זה ובענק.

אוקי לוגו? צ'ק. סקאלה עיצובית ? צ'ק. קולקצית עלים וציפורים לשימוש חופשי? צ'ק. מתחילים עימוד. טוב, כמובן אוספים חומרים, מתארגנים על עצמנו ועל כל הכותבות האלופות שלנו. הפורמט – החלטנו על ריבועי מדליק לא מייגע וארוך ומאפשר המון עיצובית. פותחים דף, והמוטו שליווה אותנו בבנית הלוגו והשפה מלווה גם כאן. צבעוניות, חללים, טיפוגרפיה טובה. מארגנת כתבות זה לא זה. משו נשבר לי, ואני מרגישה חזק חזק את ה'מאניה דיפרסיה' של אנשי הקריאטיב

משהו לא מסתדר לי בעימוד. הכל נראלי מבולגן ולא קשור פתאום. עוזבת הכל לכמה ימים של דכדוך נפשי עמוק.חוזרת שוב, ופתאום אסימון ענק נוחת עלי בקול רעש גדול, גריד! רבותי, גריד! אם אין גריד ברור קבוע ומסודר, אין עיצוב ובטח לא של מגזין. לחולת יציאות מהשגרה כמוני קשה כל פעם לקבל את המסגרת שהגריד נותן אבל המסקנה העיצובית הכי חזקה שלי מהפרויקט הזה, זה – צרו מסגרת, שיהיה אפשר לצאת ממנה. אפשר לצאת בכיף מהשגרה כשיש שגרה. כל עוד אין גריד / מסגרת / תיחום ברור – כל יציאה מתפרשת כבלגן סתום וחסר קשר אבל כשיוצאים ממנו – כמה יפה ומגניב זה מתקבל. אז יצרתי גריד מרובע מאורגן. שוליים מתוחמות לכל העמודים מרווח קבוע בין הטורים. וראה זה פלא. הכל מתחיל לזרום יאלה, שליטה מרחוק ואנחנו מתחילות להעיף עמודים

חושבת שזה מה שנתן לנו בעצם את החוויה העיצובית בסופו של דבר היציאה הזו מהמסגרת כל פעם יצר המרדנות וחיפוש היציאות חגג פה

שימו לב כמה יופי זה יוצר. מצד אחד ההיצמדות הבלתי מתפשרת לקווי הגריד המקורי / לבצעים / לאלמנטים עם שיטות השילוב שהשתלבו פה ככ  יפה, ומצד שני גם ההקפדה שלנו לצאת מזה, לשבור את זה לפעמים

שמתן לב לשפה שלנו?

לא, לא העיצובית, המדוברת…

הרמקול לציפי:

עם כזה עיצוב חוגג, היתה חשובה לנו מאד החוויה של הקוראת, גם במילה הכתובה.לכן במקביל לעיצוב בחרנו בשפה הכי חברית וכיפית בעולם שמחברת חזק ביננו לקוראות ונותנת לכל אחת להרגיש, שרוצים אותה פה, ופונים אליה בגובה העיניים. הבאנו הרבה שנינות בקופי. ושמרנו על הרמה הגבוהה, והמקצועיות הבלתי מתפשרת. אבל איך אומרים? הסחבק נשאר :) שאפו ענק לצוות האדיר, הם שווים פוסט בפני עצמו, כל אחת בשמה הטוב תבורך. זרמו איתנו עד הסוף, ונתנו את הטופ. הן בתוכן והן בניסוחים

אז זהו

המגזין הראשון מאחורינו ואתן לגמרי מוזמנות להוריד לכן ולהנות. וכמבן גם להרשם למגיזנים הבאים שיהיו מגניבים ומעוצבים לא פחות. סמכו עלינו. וזה המקום להזמין אתכן להשתתף באתגר המדליק, כיף גדול לקבל את האתגרים שכבר הגיעו אלינו. אז יאלה, תנו בראש!

כאן מדברים איתנו

שנדבר על זה?