אז מתברר שגם ב'מגירה' שלי יש מה לחפש.
האפקט הויז'ואלי, ועד כמה הוא משפיע?
מכירים את זה שראיתם מתכון שנראה מעניין, אבל התמונה שלו נראית לא משהו בלשון עדינה, חשוכה, כהה, עם סביבה לא נקייה במיוחד?
אישית, שאני רואה תמונה כזו נעלם לי החשק להכין את המתכון, התת מודע קיטלג לי את המתכון הזה כמשהו לא טעים ולא מגרה.
נדמיין לרגע, את אותו מתכון עם תמונה טובה ומגרה, סטיילינג שמוציא לנו ריר מהפה, אנחנו נתגרה באופן מיידי, ונרצה להכין את המתכון גם אם לא תכננו…
תמונה אחת שווה אלף מילים, זאת לא קלישאה. זה פשוט עובד.
ובמעבר חד מעולם המתכונים לעולם של נעלי ילדים, העיקרון נשאר אותו דבר.
ישנו הבדל משמעותי ודרמטי שמתבטא בעיקר במכירות ושיווק, בין תמונה או קטלוג מושקע מבחינה ויזואלית, לתמונות שאינן נראות מספיק טוב, ואפילו רק על רקע לבן.
אחרי כמה שנות ניסיון, וניסיונות בתחום אפשר לקבוע באופן חד משמעי, שקטלוג מוצרים מושקע הוא אחד הגורמים המשמעותיים להגברת מכירות (מעבר לתדמית).
המרכיב הויז'ואלי אצל רוב בני האדם הוא הגורם המשפיע על הרגש, והרגש כידוע – הגורם לרכישה.
ככה שההשקעה בנראות טובה של המוצרים היא חלק בלתי נפרד מתהליך מכירה, ואף הכרחי.
ניתן גם לראות באופן ברור, כי קטלוג מושקע יוצר תלות מסוימת אצל הלקוחות, מעונה לעונה "קשה" ללקוחות לרכוש ללא הקטלוג, והדרישה אליו הפכה להיות חד משמעית.
אז, ברוכים הבאים לעולם של Bestep – החנות של נעלי הילדים, רוב הסיכויים שכבר שמעתם את השם ואף רכשתם, ואם לא, תכירו מעכשיו :)
:האתגרים
את נעלי "בסטפ" מייצרים עם המון אהבה ותשומת לב, ובעיקר שמים דגש על התאמה לקהל הלקוחות המגוון, ורצון כנה לתת את המענה לכל סוג לקוח. שכל אחד יוכל למצוא את הסגנון שמתאים לו.
ולכן לצד מגוון סגנונות הנעליים, יצרה המורכבות הזאת אתגר חדש: איך נציג את המגוון כשפה אחידה, כחנות אחת וסגנון אחד?
השאלה הפכה להיות מוחשית, ברגע שהוחלט על הפקת קטלוג נעליים – לאיזה סגנון לשייך את הקטלוג, מי הקהל העיקרי וכו'.
אתגר נוסף שהפך להיות דומיננטי, כפי שציינו בהתחלה, אין כמו מראה עיניים, ואין כמו נעלי ילדים מצולמים על רגלי ילדים.
מצד שני, הפקה עם פרזנטורים ילדותיים היא מורכבת ודורשת גם זמן וגם כסף וגם סבלנות :) בנוסף לבעייתיות של פרסומים/קטלוג עם דמויות עג"ב העיתונים השונים והחסימות.
ככה שהאופציה של פרזנטורים ירדה מהפרק כמעט מיד, נותרה השאלה העיקרית, איך כן להציג את הנעליים באופן מספיק מגרה ועדיין ללא ילדים?
הפיתרונות:
כידוע, לאתגרים טובים ישנם פתרונות טובים,
ואחרי לא מעט מחשבה, פיצוח וקורטוב יצירתיות, הוחלט ליצור סטיילינג ואווירה מיוחדת לנעליים באופן כזה:
1. בכל עונה כל הקטלוג יופק בנושא אחיד – ובכך ניתן דגש בעיקר על האווירה ופחות על שיוך סגנונות לקהלים.
ככה שכל אחד יוכל לבחור באופן ניטרלי את הנעל שהוא הכי אוהב :)
2. "הנושא" בכל עונה מחדש – יצר מעין קונספט חדש ומעניין, ומגרה לא פחות מהפקה עם פרזנטורים.
3. אחרי שהצלחנו לפצח את 2 האתגרים, ענינו גם בלי מודע על הצורך השלישי של קהל הלקוחות: הצפיה והתלות האין סופית בכל עונה מחדש לקטלוג, ובמילים אחרות: באיזה קונספט ידבר הקטלוג הפעם?
ובשקט אפשר לספר,שאחרי הקטלוג הראשון שלנו, נוצר מעין הד תחרותי בחלל, והיום כמעט כל עסק שמכבד את עצמו עושה הפקת סטיילינג מושקעת ומכבדת.
אז אחרי שהבנו, וענינו על העיקר
אפשר לעבור לחלק של הדיזיין
כאמור אין כמו מראה עיניים ;)
הקטלוג הראשון היה בהקשר האופנתי דאז – שחור לבן למי שזוכר
בנוסף לזה, שולבו אלמנטים פשוטים מעולם היצירה שפשוט הוסיפו אווירה לאורך הקטלוג.
בהפקה הבאה רצינו לבטא את האותנטיות והיצירה עצמית ולכן התמקדנו בבדים ובחומרים עצמם מהם עשויות הנעליים.
ניתן ממש למשש את המרקמים והפרוות, התחושות האלו יוצרות אשליה מקרבת ומחברת בין המוצר לרגש הלקוח.
אחרי שהבנו את האפקט הענק והביקוש לקטלוגים, התגבש לו קונספט "טעים" יותר, ולגמרי מרענן, שהותיר אותנו בזמנו פעורי פה מהדי המכירות שהתקבלו מאז. ניתן לציין איזו פריצת דרך בעקבות הקטלוג הזה. בצדק.
קבלו אותו ללא מילים, הוא מדבר בעד עצמו.
ובאותה הזדמנות עידכנו גירסה של הקטלוג לתצוגה בדיגיטל.
לחורף שאח”כ רצינו להעביר מסר חמים ואפילו מעט ילדותי, כמגמה כללית של חיבור וזהות המותג לעולם הילדותי יותר.
לקחנו את החומר הכי חורפי ופשוט – הצמר, ואיתו נוצרו אין סוף יצירות כפי שתראו, היה מפתיע כאשר נגמרו הצילומים, אך נותרו עוד יצירות צמר ללא שימוש :)
ללא ספק זו הייתה אחת ההפקות היצירתיות והמשמחות שהוכיחו יותר מכל, שלכל סיטואציה ואתגר יש פתרון ראוי ומוצלח.
בהפקת קולקציית החורף הבא – רצינו לבטא את ההנגשה של המותג, וההגשה לכל סגנון באופן נעים ונח, וככה נבחר הקונספט של איך לא? שטיחים, מרקמים ומגשים – שבעצם מעבירים את כל הסיפור בתמונות.
וגולת הכותרת – הקולקציה הנוכחית
חזרנו מעט ליצירתיות הילדותית שוב במקום לבטא את עום הילדים, הגמישות שבו, והמקום האין סופי של היצירה הספונטנית (גם של הנעליים וגם של הילדים).
וככה הגענו לאזור הכי פשוט והכי מבטא והכי ילדותי והתחלתי – איור וגואש.
להגברת האפקט – ביקשנו מכמה ילדים ליצור לנו את היצירות בעצמם, כדי שהכל יעבור הכי אותנטי שאפשר.
והנה הוא לפניכם:
תם, אך לא נשלם, כבר מעכשיו חושבים כאן ומפתחים את הקונספט לעונת החורף הקרובה, סקרניים? גם אנחנו :)
ואחרי שהתרשמתם במו עיניכם נשמח לשמוע גם את דעתכם, האם אופי וסגנון הקטלוגים אכן פותרים ועונים על האתגרים שציינו בהתחלה, מה אומרים? נשמח לתגובות שלכם :)
הרעיון לקורס הזה נולד מתוך מפגש עם המציאות.
כעשור לימדתי במכללת אמונה, קורסים שונים ומגוונים – המכללה שם נתנה לי חופש פעולה,
נעתי בין מיתוג, טיפוגרפיה, קונספט, עיצוב ידני למתחילות, עיצוב מורכב ותלת מימד למתקדמות יותר,
ופגשתי במהלך השנים המון בנות מתוקות ויקרות שעם חלקן אני בקשר עד ימים אלו.
ובכל שנה מחדש, היתה לפחות סטודנטית אחת שהייתה מפתיעה אותי וזורקת לי לאוויר -״הייתי רוצה להמשיך ללמוד אצלך״
מעבר למחמאה שהרגשתי, הבנתי שההרגשה הזו שלהן ״שלא מיציתי״ נבעה, לפי דעתי, בעיקר מאחר ובניגוד לעולם הכללי הרווי מקומות עבודה בעיצוב,
משרדי פרסום גדולים וקטנים, סטודיואים שונים לעיצוב, בעולם הדתי אין הרבה, וגם אם יש מקומות אז לא תמיד נוח שם מגדרית או במבנה החיים במיוחד לאמהות בתחילת דרכן,
מה לעשות – בתחילת הדרך הכל קורה יחד, לכן – הרצון והכרח לצאת להיות עצמאית ממש בהתחלה, הוא יותר נוכח.
אם בעולם הכללי, מיד לאחר הלימודים, נכנסים ״להשתפשף״ במקומות הכי טובים שמצליחים להתקבל אליהם,
בעולם הדתי, אין כמעט את האפשרות הזו, ומעצבות עוברות מספסל הלימודים לכסא המנהלת במעבר חד. חד מידי.
אני לדוגמא, הגעתי לסטודיו מעולה בעיצוב בסמן טטנבאום – שם התחלתי ללמוד טיפוגרפיה לעומק.
תמיד אמרו לנו בלימודים שכל שנה ראשונה של עבודה אחרי הלימודים שווה ערך ל 4 שנים בלימודים מבחינת התפתחות אישית,
והרגשתי על בשרי כמה זה היה נכון.
לאחר נסיון של שנה בסטודיו בוטיקי המשכתי לעולם הפרסום, שם טעמתי טעמו של קריאטיב, וכוח העברת מסרים דרך עיצוב,
התחלתי לעבוד באדלר חומסקי שזה המשרד השני בגודלו בארץ, ומשם עברתי עוד שני משרדים גדולים תוך 5 שנים, והתקדמתי למשרת ״ארט דיירקטור״.
כל הנסיון הזה בנה אותי מאוד, ודייק את המעצבת שאני.
זוכרת שעות שהייתי יושבת ליד מעצבות מדהימות ורק מסתכלת על הקסם קורה, כבר מזמן נגמרה לי ‘המשמרת’ בעבודה,
ובכל זאת הייתי מוכנה להיות זבוב על הקיר בכל פרוייקט משמעותי ומעניין שנכנס למשרד, הפכתי את עצמי ״לשוליית הקוסם״ עזרתי בחיפוש השראות,
וגם ניסיתי את עניין העיצוב ממש כשהיה צורך, ומילאתי אחרי כל בקשה שהייתה למעצבות המופלאות שהיו המנטוריות שלי.
אז בואי תעשי כלים, בואי תעשי לך כלים.
למיזם הקורס הזה שהבשיל בי לאור מה שקראתם עלי, אני קוראת ״כלים״
הוא בא לתת כלים עבור מעצבת שיצאה הרגע מהלימודים, והיא רוצה ישר להיות עצמאית, בלי כל השנים האלו של ההתמחות בתוך משרדים.
ובא גם לתת כלים לכל מעצבת שמרגישה שקיים פער בין המעצבת שהיא, למעצבת שהיא רוצה להיות.
למחשבה על תוכן הקורס אני ניגשת ממש בחרדת קודש,
כי מצד אחד – אני מבינה שזה באמת עונה על משהו חסר כאן במציאות, ומצד שני – יש דברים שאי אפשר לדלג עליהם, ואחד מהם הוא הזמן. הזמן עושה את שלו, כן. גם פרי צריך זמן הבשלה.
אז כל אחת ואחת זקוקה לזמן הבשלה שלה, ועם העובדה הזו אין מה לעשות, כל אחת תתלמד על הלקוחות שלה, ותעבור את החוויות שלה, וודאי לי שיהיו גם חוויות לא פשוטות, ומתוכם היא תלמד.
אבל -השאיפה שלי היא כן לייצר פלטפורמה שמעבר לשאר ההיתרונות שלה היא תקצר קצת את ׳זמן ההבשלה׳, ואולי תלמד על זמן הבשלה אחר – זמן הבשלה של פרוייקט.
מעבר לזה שבקורס נקבל תחושה של קבוצה, שזה גם תורם להתפתחות אישית דרך הפרייה הדדית וחסר כשאת עצמאית ועובדת ברוב המקרים די לבד.
להמציא את הגלגל או לעצב אותו?
אחד הדברים שהרגשתי שסטודנטיות לא תמיד הצליחו להבין אותי כשניסיתי להסביר, אולי בגלל גילן הצעיר, אולי בגלל ההתחלה והבוסריות, וכן זה שלב משמעותי שהופך מעצבת טובה למעצבת טובה יותר,
הוא מה זה לחפש, מה הוא מחקר ויזואלי?
הרבה פעמים הייתי מוצאת עצמי מסבירה שוב ושוב – ״זו אותה סקיצה! אלו לא שתיים שונות״ ביקשתי 5 סקיצות שונות לחלוטין.
מה שאומר שאם יש לצורך הדוגמא עלה באחת, אין עלה באחרת, וזה לא שבסקיצה 2 יהיה עלה אחר – פשוט לא יהיה עלה.
כל סקיצה היא עולם תוכן אחר, עם מחשבות אחרות, וצבעים שונים, וחיפושים. כשאת מחפשת באמת – את לא יודעת לאן תגיעי – ושם ההפתעות המעניינות קורות.
בתוך כל סקיצה – יש גם את סקיצות המשנה שלה – הגעתי למשהו, ואני ממשיכה לחקור, האם זה בפונט הזה, בקומפוזיצה הזו? האם זה מעט שונה? שם זה המקום לבחון עלה אחר.
כל עוד יש לנו עולם מושגים – אנחנו תמיד נהיה מוגבלות להמשיך להסתובב בתחומו, ואיך נפרוץ אותו? איך ״נשבור״ את המוכר והידוע שלנו ונלך למחוזות חדשים?
התשובה שלי היא בעצם מתחלקת לשתיים – השראה – וחיפושים.
בניית הקורס >>> על מלאכת המחשבה על ניראות הקורס בעצמו
כאשר ניגשתי לעיצוב הקורס, זו הייתה משימה די קשה, כי תמיד יותר קשה לעצב לעצמך. זה מפגיש אותך עם המון שאלות, כמו מי אני ואיך אני ניראת.
בהתחלה באמת ברחתי למקום מאוד אישי ונטרלי, אני לא במעמד גבוה ממך, אני חברה שלך.
לא קראתי לו בשם, נתתי לו רק תואר – קורס עיצוב גראפי למתקדמות.
לאחר מכן, חששתי שזה לא מספיק חזק ברשת.
ראיתי כל מיני עיצובים, ואהבתי את העיצוב של אמן השלוחה החרדית של בצלאל:
אז ניסיתי משהו כזה:
לוגו יותר חזק, פונט סאן סריפי, צבעוניות חזקה יותר,
אך היה לי קשה עם זה גם. גם כי הצבע היה נראה לי ממש אחד לאחד וגם כי הרגיש לי מנותק – השם מהדימוי : אומרת כלים ומראה מדבר?
לא הבנתי בעצמי מה זה אומר. ניסיתי להוסיף ציפורים כשהיה לי קשה לוותר על הכל וזה לא עזר.
וויתרתי על הכל.
בסוף חשבתי על העיגול. דימוי לצלחת, ועיגול זה דימוי מעולה למגדר הנשי אליו אני פונה.
מכאן כבר ויתרתי קצת על המדבר, אבל לא ממש, כי אהבתי את הטקסטורה שנותנת תחושה של משהו לא נקי.
דווקא כי אני אומרת לבנות – בואי תעשי כלים, שירגיש קצת לכלוך. 😉
מכאן הדרך לסילבוס היתה די ברורה.
מעניין אותך לראות אותו? כאן תוכלי לבקש אותו ממש.
עוד על תהליכים בעיצוב
במיוחד ל’מגירה’ ולמיזם האדיר של שרה, מצרפת תקייה ממש בשוטף של הסטודיו בה יש השראות – ומתוכן את הפרוייקט שנוצר, כולל כל הסקיצות (כמעט) שהיו בדרך, הורדתי דברים שהיו דומים מידי.
בקורס נראה ביחד עוד דוגמאות כאלה, אתן הולכות להכנס לעולם ההשראות שלי, ובמהלך הקורס, נעבור לראות גם את הניואנסים הקטנים ממש – הסקיצות שהן דומות מידי, אבל בכל זאת יש שם חיפוש. החיפוש מגיע לרזי רזים ממש.
ועוד על מעטפת הקורס
בקורס נלמד גם על נגיעה אישית, בסדנת קליגרפיה שתיתן קצת מרחב מהפונטים הידועים והמוכרים שיש לכולם, וננסה ליצור ולחוות את החד פעמיות.
ובנוסף, יהיה שם המון מקום לפרקטיקה של זמן וכסף, נבין את התמחור שלנו – או לפחות את השאיפות הפרגמטיות – כי לעולם ילך הרוח ביחד עם חומר.
הפתעה נוספת שמחכה למי שתבוא, היא הרצאת אורח של היוצר דוב אברמסון, שיש לו סטודיו מאוד מוכר ואהוב בירושלים, הוא היה ועדיין השראה גדולה שלי.
ש לו חלק משמעותי בהתפתחות האישית המקצועית שלי כאמנית יוצרת, וכמנהלת סטודיו ממש. הכבוד הוא לי שהוא לוקח איתי חלק בקורס המבורך הזה.
לסיכום
הסוד האמיתי, הוא להנות מהדרך, לא להיות בלחץ, שברוב המקרים אוטם את היצירה, אלא לתת לזה לנבוע, בתפילה, בתחושת חיבור לשורש עליון, להיות כלי ליופי, ולזכור שהכל שלו.
מצרפת לכן גם תפילה למעצבת הגראפית שחיברתי, וסופר סת״ם כתב לי על קלף, תלוי בסטודיו על קיר המזרח.
עוד על תהליכים בעיצוב
create!T.
המוצר המוגמר עומד ארוז על המדף. מוכן לשליפה, 'תיק' במסוף ו-הכנסה לסל. אבל, מי היה מאמין. הוא לא מונח שם מימי בראשית.
כיצד נוצר? נרקם? נקרם בעור וגידים? נארז?
מכניסה אותו למגירת השיתוף החלומית של שרה דויטש. שם פותחת בשבילכן את האריזה בזהירות. מפרקת את המוצר לגורמים, ונותנת הצצה בלעדית לתהליך היצירה משלב הטרומי שלה אי שם בשנות התשעים. נכנסות?
ניצוץ הזיכרון הראשון שצף בחזית, כשאני חושבת על תהליך היווצרות קריאייטית, הוא השיגעון העתיק שלי. זה שהיווה תשתית לכל התהליך. זה שבזכותו קרם עור גידים ועצמות – קורס רעיונאות ראשון מסוגו. כן. שיגעון. לשבת לנתח עבודות קריאייטיב. הנאה צרופה ברגע הגילוי המרעיש: הנה. כך הגיע הרעיונאי שייצר את הקריאייטיב לרעיוניו!
הזיכרון הבא שמנצנץ הוא החוקרת הקטנה שבתוכי. על כל עבודת קריאייטיב שאני מייצרת – מתנהלת חקירה במקביל. מה היה פה? איך הגעתי לרעיון? מה התהליך שעברתי? מה הביא להבשלת הרעיון וממה מורכב הרגע של לכידת הניצוץ. אפשר לומר שכל רגע בעשייה המקצועית שלי היה חלק מהכתובת שעל הקיר. כך עבר קראייטית שלבי בריאה בראשתיים. ככל שצברתי פרספקטיבה רחבה – נדהמתי. גיליתי שיצירת קריאייטיב היא מיומנות מרהיבה שחוזרת על עצמה, כעין תבנית. ישבתי, כתבתי מסקנות וגם שיתפתי חברות וקולגות. בסופו של תהליך הן אלו שדחפו אותי להוציא את ההבנות הפנטסטיות הללו כדרך ברורה לכלל המעצבות והפרסומאיות.
בפועל עבודה רודפת עבודה, הלו"ז בס"ד מלא, לקוחות דורשים את שלהם ואין מקום לחשוב על חלומות וייעודים מעבר לתקתוק השגרה המונוטוני. עוד פניות. מייעצת בין העבודות. מעניקה השראה. הרעיון על קורס מסודר מתחיל לקרקר בבטן, אבל מאיים. לצאת מהלו"ז השגרתי זה להוריד את שאלטר העבודה היומיומית, לומר לא לעבודות, לעצור את ברז ההדלפה לעו"ש, ולהכניס את כל הרמ"ח והשס"ה לתוך הפרוייקט החדש. הרבה מחשבות, התלבטויות, והחלטה אחת אמיצה שמתיישבת בלי להרפות – שושי, זהו. אם לא עכשיו אימתי, או שאת עושה את זה או שאת עושה את זה. הרעיון מפרפר בבטן, מבשיל, גדל מבקש להתפרץ החוצה ולסייע לעוד מעצבות ופרסומאיות לשכלל את יכולת הקריאייטיב.
עולה לפסים מעשיים. מכבה את שאלטר העבודה הרציפה. מפנה לו"ז ונשאבת כליל לעבודה – מיסוד התובנות שצברתי לשיטה מסודרת.
חודשים שבהם אני לא רואה אור עבודה. מחדדת מוחות ועפרונות, כותבת חוקרת מוחקת. ובס"ד מתעבה לו בשר ממשי לקורס. הגיע זמן מיתוג. עור וגידים. תשאלו כל מעצבת מתחילה או מתקדמת – מי הלקוחה הכי קשה עבורך. התשובה תהיה זהה אצל כולן – עיצוב לעצמי. כשאני מעצבת לעצמי הראייה שלי סובייקטיבית. נגועה. מתוסבכת ומסובכת. יש לי חשק להפיל את עבודת המיתוג לשירותי עיצוב חיצוניים. אך נכמרים רחמי על מי שתיפול העבודה לידיו ומחליטה – תוך רחמים עצמיים – לרתום את עצמי למטרה.
שלב ראשון תן שם
המסר המרכזי – קריאייטיב מעשי. הכיוון שמתגבש: שם הכי פשוט. בלי צעצועים ומשחקים. כשהמוצר טוב באמת מה צורך יש בהתחכמויות? מתבסס אצלי הלך המחשבה. המוצר קריאייטיב, המסר הוא למעשה. אלך על 'קריאייטיב למעשה'. לבוא בהפוכה – הכי כפית לפה! שפה עיצובית פשוטה, הכי פשוטה שרק שייך.
החומרים מתגבשים, השיעורים מתעבים. מערכים צוברים תאוצה. משתפת קבוצת קולגות מבינות עניין במוצר ההולך ומגבש זהות: שושי, המוצר פצצה – כך קולגות בעיניים נוצצות. השם? אהממ לא עושה לנו את זה. חותכות לי כנפיים. כמה טוב שיש קולגות מבינות עניין בשטח.
מוסיפה עוד שמות לסל:
אינפרא צהוב סדנת קריאייטיב מעשית (חשיפת הניצוץ הקריאייטיבי)
פְלֶשְׁבֵּק על מטבע הלשון פלאשבק במשמעות חדשה: פלאש – ניצוץ בק – חזרה. להבריק באופן קבוע.
אסתי רכניצר – קולגה מוכשרת, לוכדת לי שם נוסף: לכידה היחידה ללכידת הניצוץ הקריאייטיבי.
יש לי שמות בסל. כולם נחמדים כולם ברורים. אבל אני מרגישה איתם תחושת כבדות. 'זה לא זה'.
כמה טוב שיש קבוצת תמיכה (מציעה בחום לכל אחת להשתחל לקבוצה כזו) אחרי שחתכו לי כנפיים באהבה, איך אעופה אשכונה ארחיקה נדוד עם הבשורה שלי? עוד תגובה, אמפטית. כמה אני זקוקה למצרך הזה עכשיו!
ריסטרט. מתנחלת בתוכי ההבנה: כן צריך וכן חשוב כיוון מדליק וקריאייטיבי. כמה לא פשוט זה לחבר שם למוצר. כמה לא פשוט זה שם למוצר קריאייטיב. וכמה וכמה זה לא פשוט לי, לייצר שם למוצר קריאייטיב בשביל לקוחה כמוני!
עוברת לבריף מסודר. מתחילה במלאכת החפירה. ימים ובעיקר לילות. מתעוררת עם ניצוצות כבויים. המחשבה הזו הולכת איתי לכל אשר אפנה, בשבתי בביתי בלכתי בדרך ובעיקר בשכבי. הזמן נושף בעורף. עוד יום. ולילה. ויום. ואמצע לילה. ובום. זה נוחת עלי. זוכרת בדיוק את הרגע. עיניים חצי עצומות. לשה את המונח קריאייטיב בידיים, בשיניים, במערכות הנשימה. לועסת את המסר. מעלה גירה. לייצר קריאייטיב. תעשי את זה! תייצרי את זה! נו! דו איט! קריאייט איט! הופס!! קריאייט-איט! קריאייטיב! קריאייט-איט! תחושת סמירמור מרגשת בכל הגוף (=שער סומר מרב רגש). הברקה שבאה בדם, יזע ודמעות, חתיכה מנצנצת ומבהיקה בין אבנים ועפר מעומק החפירה. זר לא יבין. רגע לכידת הניצוץ. התרגשות ודמעות. ישששששששש לי את זה!
קמה לבוקר חדש עם פנסים בעיניים. כש'זה זה' כבר אין לי צורך בחו"ד ואישורים, 'הגעתי לזה' – תחושה גדולה מהכל. מברכת על המוגמר בשם. משתפת חברות בתגלית:
שם יש. עכשיו לוגו. מניפת הצבעים ברורה לי. אני שואפת לסגנון מאוד מסוים. נאן אידיאה. כשהמוצר עצמו מגלם רעיונאות אין צורך בשום קביים תפאורה או נצנצים שידברו את המסר. זה לוקח אותי ללוגואים של גדולי המעצבים נאן בראנדינג – הם כל כולו עיצוב. כך שהלוגו שלהם הכי פשוט וסתמי לכאורה. אותיות בלבד. ברגע הראשון יש לי חשק ללוגו בלי כלום.
עוצרת את עצמי. טו מאצ' סימפלי. אולי כיוון פאנקי, שובב?
פצצה לשלט לפיצוציה. cr-eat-it. אכלתי אותה. אולי כיוון של חברת בת, משחק עם הלוגו שלי? הנורה נגוסה – שילוב של הנגיס! מבריק לי.
לא. הנגיס מציק ולא מובן קשר הדם שלו ללוגו של חברת האב. מורידה נגיס, חוזרת לפשוט.
זהו זה. יושב לי טוב בעיניים. הלאה. עיצוב אתר. איפיון וכתיבה זה הכיף הגדול שלי. עבודת צוות תוססת עם מושכות קולמוסים מוכשרות שזורקות לי רסיסים רטובים על הדף. שלב הבא – עיצוב ובניה. פונה לרותי שפירא אנד זהבי אקלר בע"מ. פעם בחיים להתפנק בשירות עיצובי חיצוני – כיף!
רותי, נושמת נשימה עמוקה כשהיא מקבלת אותי. יודעת שמצפה לה עבודה עם אתגר. לא, היא לא נבהלת מעבודה עם מעצבות. ובחייה המקצועיים בנתה לכמה וכמה מעצבות אתרים. באות תמיד נחושות מצד אחד, יודעות בדיוק מה הן רוצות, ומצד שני חולמות להתפנק על עיצוב של מעצבת חיצונית. פעם בחיים לשלב ידיים ולראות מהצד איך החלום שלהן קורם עור וגידים מעוצבים. שולחת טקסטים. רותי מתחילה לעוף.
קריאייטיב כוכבים ספירלות נצנצים פייטים אקשן. אלו חומרי הגלם שרותי שמה לי בעיסה. לא. זה ממש לא.
מייל לרותי, מנסה להבהיר את העמדה הברורה שלי בשיא הרגישות.
זה קורה במגרשים הכי טובים. סקיצות ראשוניות, מגששות, בוסריות. לא נבהלת. יודעת שבחרתי בעלת מקצוע מהשורה הראשונה. רותי מנסה להכנס לראש שלי. לא פשוט בכלל (; מעבירה תרסיס ריפרוש על כל מה שיש לה בראש, מעיפה ספירלות נצנצים ופייטים לכל הרוחות. פותחת בחרדת זהירות, דף חדש נקי, מינימלסטי.
כאן אני מתערבבת. מבקשת מרותי חומרים להשראה, רוצה לכוון אותה לכיוון שאני שואפת להגיע. רותי בוחרת לי בקפידה השראות בדיוק כמו שאני רוצה – נקיות, טרנדיות.
הו איזה השראות. צעד קטן של התקדמות. כן זה בדיוק הקו. אני נכנסת לאלמנטור רק להציץ מה קורה. רואה סקיצה בוסרית של זהבי. דחף בלתי נשלט של מעצבת שרוצה את החלום העיצובי שלה כאן ועכשיו, סוחף אותי לגעת בחומרים של האתר.
'נתת את העבודה לרותי', 'לא היה לך זמן'. 'מה את עושה כאן'? משתיקה את המחשבות ונסחפת. בסוף היום שולחת לרותי להראות. רותי בהלם לא יודעת מה להגיב. למה באת אלי? היא מנסה להבין. קשה לי לראות את העיסה שלי נלושה ביד אחרת – אני מגמגמת. אבל כמה שאני טובה (: זה רחוק מלהיות טוב. בליל היצירות האלמנטורי שזרמו לי בנחשולי הסחף.
מעבירה לה תשלום. נפרדות כידידות. אבל הייסורים מתנחלים אצלי מה עשיתי?? פניתי לאחת הטובות בתחום. אז למה אני לא נותנת לה חופש פעולה? מתחרטת על המהלך הלא חכם שלי. מחליטה לקחת צעד אחורה.
הדד ליין הזוי. יומיים יש עד להשקה! ואני? – חולמת על תוצר מוגמר, זה אחרי שככה תקעתי מקלות בגלגלי שינוע העבודה. 'רותיש' מבהירות לי שאין לי מה לחלום על עמידה בדד ליין. נכנסות לתמונה עם כל הכח. מקוות להספיק את האתר החלקי. ביום המדובר מקבלת מייל שמשמיט לי את הלסת באופן כמעט בלתי הפיך
כל האתר מוגמר עומד על תילו ב- – – יום וחצי!!
מים! תביאו לי מים דחוף. מעולפת מהתוצאה. נופלת מכל הכסאות בסטודיו. רותי & זהבי עשו לי את זה הכי, אבל הכי שרק חלמתי!
התגובות בשטח תוססות:
כיף לי לקבל משובים, אבל צריכה להבהיר לכולן: שזה לא שלי. יש כאן צוות הפקה מאחורי. אני רק בורג קטן (ומעיק לפעמים…)
אז זהו. אני לא יודעת אם רותי תסכים לקבל אותי פעם הבאה. לדעתי היא תעבוד רק עם רואות חשבון, מהנדסות, קופאיות, רק לא מעצבות. העיקר אני עוד תפסתי עליה טרמפ אחרון. הנסיעה היתה בדרך פראית וחמקמקה – אבל הביאה בסוף הדרך ליעד אליו חלמתי להגיע.
'מגירות'!
לכולנו יש חלומות מקרקרים בבטן. יש השמות אותם דרך קבע על מצב 'השתק', ויש המפלסות להם דרך מילוט לצאת לאויר העולם. עכשיו, כשהמוצר המוגמר בדרך לא דרך על המדף. צידה קטנה ממני לדרך שלך. כשיש לך מתת, אל תחנקי אותי. גם אם תחילה נכון לו להתחמם בפנים, המשיכי לתדלק, נקי ווישרים, הסירי מחסומים, תזיני את הוויז. ברגע שהוא מבקש לפרוץ – תני גז ותצאי לדרך.
ועוד משהו, לאורך הדרך – תשארי מלך על ההגה שלך. את יודעת בדיוק איך להוביל אותו. כן. תקשיבי לתמרורי עצור. שימי לב לשלטים מכוונים. לאנשים שמאותתים לך לכבות/להדליק פנסים. אבל השאירי ידיים יציבות על ההגה. תגיעי רחוק.
מאמינה שאחרי שהעשרתם את עצמכם בעוד כמה ליטרים של השראה ויצירת חלומות ואולי עוד כמה תובנות חשובות, הייתם רוצים לשמוע כמה דברים של מעשיות ותכל’ס ולהצליח להתקדם הלאה בסולם האישי שלכם, יש שתי הצעות מענינות.
בצמתי החיים אני פוגשת אנשים רבים, עם הזמן, זה פשוט קורה והרבה דברים מתרכזים לכאן, החלטתי לתת את האפשרות הזו, לעזור לנו עם המעצבים בין הלקוח ובין הבוס, בין העובד ובין המעסיק ולהביא כאן משרות פנויות ברמה מקצועית גבוהה מסוננת, מדויקת ומנופה בלבד.
סטודיו אביעד בן סימון.
אודה על האמת, תמיד חשקתי לעבוד בסטודיו אביעד בן סימון, לראות מקרוב איך הדברים הגדולים אלה מתהווים.
עכשיו זו ההזדמנות האישית שלכם לעשות את מה שאני לא הגעתי אליו.
סטודיו אביעד בן סימון בחיפוש אחר משרת עיצוב כרגע כחפיפה, בהמשך משרה מלאה עם אופציה למשהו קבוע ממש. מה שצריך זה ידע טוב בכל התוכנות הגרפיות, ידע במולטימדיה וכיוון טוב בדיגיטל, העבודה בירושלים.
תוכלו לראות ממש מה מתבשל בסטודיו, להבין את הכיוון.
מתאים לכם? דברו עם הסטודיו ישירות.
ארגון רב תחומי
אגף שיווק בארגון רב תחומי מחפש מנהל/ת תקשורת שיווקית שזה אומר לחלוש על כמה אתגרי ענק במקביל. לפצח, לנהל, ללהטט, לגבש, להוביל ולקדם כל הזמן, 7 שעות ביום + עם ימי חופשה וחגים וכל התנאים.
שלחו אלי למייל האישי קו"ח ותיק עבודות ונראה אם אתם תעשו את זה בסוף, אני נותנת גב :)
תודה שהייתם כאן :)
חג שמח.
מה דעתך על האתר?
'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.
* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.
צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.
עזרה וסיוע : נחמי לב, השקעת זמן ששוה הון להצלחת האתר המושלם.
פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה
תגובה אחת
נכנסתי והבטחתי לעצמי שאני קוראת רק משו אחד ומשאירה את השאר לזמן יותר פנוי,
איך הגעתי לפה?
וואוו מליון פעם,
ההפקות של חוי מוווווווושלמות,
פשוט מטורף.
דוסה כבר מזמן נמצאת לי בתיקיית ההשראות, מעניין לפגוש מקרוב…
ושושי, טוב, זכיתי ואני מקבלת גם רסיסים של צחוק קראייטיבי ממנה, שווה לקרוא את מאחורי הקלעים שלה…
ממליצה בחום.