יצירת קשר

הצטרפות

אדר פד

ציירי לך נוסטלגיה

רונית גלבך

בקשה לאיור פרוייקט בניחוח של פעם, לקחה אותי לדרך ארוכה ומאתגרת. הם רצו משהו שיהיה פשוט, נוסטלגי, לא מתוחכם. מצד שני היה צורך לספק תוצר חמוד ומשמח, שיעבור את הביקורת של אלפי ילדות הקייטנה של ארגון "בתיה". יש פרוייקטים שנשלפים מהשרוול, ויש שלוקחים את הזמן והתהליך שלהם. אני אוהבת יותר את הסוג השני.

איור

יש פרוייקטים שמצליחים להוציא ממך משהו אחר.
כזה היה הפרוייקט שאיירתי עבור תנועת "בתיה" לספר קייטנת הקיץ שלהם.

קודם כל, כל פרוייקט עם ארגון בתיה הוא חוויה. יש להם צוות מדהים, כייפי ויצירתי, וכ"כ נחמד לעבוד עם לקוח שיש לו ראש פתוח ולא שבלוני. (חוץ מזה, ההתנהלות שלהם היא תמיד בנעימות וזה מה-זה מוסיף, נכון?) הספר קייטנות שלהם – מי שלא מכיר שיקום – מלא יצירתיות וקסם, ולעולם לא חוזר על עצמו. כבר ציירתי בעבר ל"בתיה" לספרי קייטנות, וכל פעם אני מופתעת מחדש מהרעיונות.

בכל מקרה, הכל התחיל כשרבקה ינובסקי האגדית פנתה אלי בבקשה לאייר להם לספר קייטנות, אבל הפעם היא רצתה משהו בסגנון שונה מאוד.
אחד הדברים החזקים אצל המפיקות של "בתיה", כמו דיברנו, זה הגיוון וההתחדשות כל פעם. כל שנה לחשוב מחדש ולצאת שוב ושוב מהקופסא. אולי זה חלק מסוד הקסם שלהם. אז אחרי "ימימה" מהספר של שנה קודמת, שהיתה הצלחה מסחררת בפני עצמה (מי שלא מכיר את ימימה שירוץ לראות… אגדה), רבקה לא רצתה לחזור על עצמה וחיפשה לקחת את זה לכיוון שונה, משהו אחר. נוסטלגי כזה. כתמי צבע, אולי אפילו בלי קו, משהו פשוט. ביצוע ילדותי בטעם של פעם. בלי הרבה הצללות מעברים ואפקטים.
החלפנו בינינו כל מיני השראות, וניסינו להבין לאן אנחנו הולכות. אני פחדתי קצת שיצא לנו משהו בוגר מידי. חשבתי שאחרי הכל, ילדות (וחרדיות בפרט :) אוהבות ציורים מתוקים קלאסיים עם הברקות באישונים, ריסים ארוכות והצללות בקפלי הבד. אבל רבקה התעקשה שהציורים שלנו ייצאו מתוקים ושובי-לב גם בסגנון המסוגנן שלנו, ויצאנו לדרך.
לקוח עם ראש פתוח, כבר אמרנו?

הדמויות המובילות של הספר קייטנות נבחרו להיות בובות תאטרון — יותי אחריותי וחברותיה :)
רבקה שלחה לי את רשימת הבובות שצריך לאפיין, והחלטנו שנתחיל עם 3 בובות ונראה איך הולך.
היה צורך שהדמויות יהיו קצת אנושיות אבל במקביל שיהיה ברור שהן בובות תאטרון.

ניסיתי להתחיל עם שושי רגישושי – צורות בסיסיות, צביעה כמעט חלקה ובלי קו. זה היה חביב, אבל ממש לא זה. ניסיתי לשנות כאן, להוסיף שם, זה לא היה זה. קפצתי רגע ליותי אחריותי עם התרמיל (היה לי ברור מההתחלה שהוא יהיה צהוב, אגב). ניסיתי לשפר קצת פרופורציות ו—לא. פשוט לא.

בשלב הזה הרגשתי שאני צריכה לנסות משהו אחר לגמרי. פתחתי דף חדש, וציירתי את שושי רגישושי מהתחלה, הפעם כן עם קו. סגול. הרגיש לי שזה יתרום לאווירה-של-פעם שאנחנו מחפשות. רציתי שהקו יהיה ראשוני כזה ולא מידי מלוטש, כולל בטקסטורה של הבגד והתפרים של הכיס. רבקה הסכימה איתי שיש כאן פריצת דרך מסויימת, וביקשה שאנסה לבצע אותה ללא קו אלא בכתמי צבע.
ובכן, זה עדיין היה לא.

יש רגעים כאלו בכל פרוייקט, שבא לך להתייאש וזהו… לסגור מחשב ולטוס לחו"ל.
או לפחות לעשות אחורה פנה-קדימה צעד, ולחזור לסגנון הרגיל והמוכר שלך, שכבר עשית כמוהו אלף פעמים.
אבל רבקה ואני סירבנו להתייאש, והחלטנו שממשיכים עד שמצליחים, בעז"ה.
עברתי לצייר את יוני דמיוני על בסיס הציורים האחרונים. ניסינו בלי קו, ניסינו עם קו, שיחקנו עוד עם הפרופורציות ועם התנועה. ובסוף הגענו למשהו שהתחיל להיות טוב.

בשלב מסוים הרגיש לי שהציורים האלו דורשים כתב ידני אותנטי, ולא פונט. אז כתבתי את השמות המגניבים שהמציאו להן והתפרעתי עם האותיות.

צורות בסיסיות וצביעה חלקה / גישושים של התחלה

לפעמים כדאי לעצור ולפתוח דף חדש / סקיצות

הגענו למשהו שהתחיל להיות טוב

איור

תהליך זה משהו טוב / הצצה קטנה להתכתבות

מהרגע שפיצחנו, זה רץ / זהות מתגבשת

בשלב הזה הבנו, שעם כל האהבה לכתמי צבע, יותר נכון לנו כרגע לצייר עם קו. רבקה רצתה עוד תנועה, עוד זוויות. אני הרגשתי שמתקרבים לסגנון שרצינו, מתחמם מתחמם… חזרתי לעבוד על יותי אחריותי, ואחרי התפצ'קנות ארוכה קיבלתי מרבקה מייל לאמור:
וואו רונית!! יש לה את זה! וכל האווירה והצביעה!!

זהו!! הרגשתי שב"ה הגענו לדבר המדוייק! אין לתאר את התחושה כשסוף סוף, לאחר עבודה קשה והרבה עמל, מצליחים בסיעתא דשמיא גדולה להגיע למה שחיפשנו כל הזמן. אומנם הדרך היתה ארוכה… אבל מתגמלת. דרכים ארוכות כאלו, אגב, אפשריות רק כשיש לך פרטנר טוב והדרך עצמה היא כייפית ומלאת סקרנות.
מיד אהבתי את יותי, עם התיק הגדול שלה, וניסיתי לסכם לעצמי את השפה שאנחנו צריכות להיצמד אליה – קו פשטני ולא מלוטש מידי, צביעה שטוחה ברובה עם טיפונת הצללות – שטוחות גם הן, צורות פשוטות, ופלטת צבעים מצומצמת כמה שאפשר. (בכל זאת, זה היה צריך להיות ספר צבעוני, ויש לנו 10 בובות שצריכות להיות שונות זו מזו! ככה שהיתה חובה להוסיף עוד כמה גוונים)
פירגנתי לעצמי בגוונים החמים, ונתתי רק כמה קרים. את הצבע הסגול של הקו לקחתי כעוד צבע בפלטה, והשתמשתי גם בו כמה שיותר.
לא אלאה אתכם בתהליך שעברנו יחד, רבקה ואני וחיה קופולוביץ המהממת, בבניית כל שאר הבובות. עם הדקויות של ההבעות והצבעים והטקסטורות. אבל מרגע שפיצחנו את זה עם יותי אחריותי, זה רץ בכיף.

משהו אחר. פשוט. נוסטלגי. כתמי צבע, אולי אפילו בלי קו, ביצוע ילדותי, נוגע, עם טעם של פעם. בלי הרבה הצללות מעברים ואפקטים.

משימה נוספת היתה למצוא את הגוון המדויק לרקע של כל בובה, בלי לחרוג מפלטת הצבעים.
בשלב מסוים הרגיש לי שהציורים האלו דורשים כתב ידני אותנטי, ולא פונט. אז כתבתי את השמות המגניבים שהמציאו להן והתפרעתי עם האותיות. רבקה התלהבה מאוד מהכתב, וביקשה גם את שם הקייטנה בכתב הזה (בהמשך שינו את שם הקייטנה). בסופו של יום, כמו שאומרים, הוחלט ללכת על פונט ולא על כתב יד, כדי שיהיה קריא לחלוטין לילדות הקייטנה. קצת התאכזבתי, מודה. אבל רבקה התאימה הכל בדיוק כ"כ מושלם, את הפונט ואת כל הפיצ'יפקעס מסביב. ככה שמהר מאוד זנחתי את האכזבה ונסחפתי בהתלהבות הכללית.

אפשר לכתוב עוד כמה פוסטים שלמים על המשך הפרוייקט. על הציורים העמוסים שליוו את הסיפור (היה שם רעיון מדליק בפני עצמו), על הכריכה, על השקית התואמת, על הבובות אצבע האמיתיות שחולקו לילדות.
אבל ארוך הפוסט וקצרה היריעה, אז אני רק אניח פה כמה ציורים, והצצונת קטנטונת על הבובות אצבע שהפיקו לילדות הקייטנה. הילדות עפו על זה. (הקרדיט לרבקה וחיה המפיקות, אני רק עזרתי בביצוע) (אבל תודו שהרעיונות שלהן מגניבים כל פעם מחדש)

לסיכום, מנסה לתמצת שבועות וחודשים של עבודה לכמה משפטים –
האתגר המרכזי שהיה לי בפרוייקט הזה, הוא להצליח לשמור על המתח הזה שבין לצייר משהו מתוק וחמוד שילדות אוהבות, ובין להביא להן סגנון שונה וקצת פחות מוכר.
תודה שקראתם, ותודה לארגון בתיה על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד ולפצח את זה, בעזרתו יתברך. זה היה כיף גדול.

כיף להתפרע קצת / פונט עצמי

נשמח לשמוע, מה יש לך לומר.

17 תגובות

  1. רונית היקרה, איזה קסם לראות את התוצר הזה. כל כך הרבה תום, מתיקות, וקסם אינסופי – גם בציור וגם בבובות עצמן.
    הייתי מהופנטת לקריאת הכתבה. תמשיכי להצליח!

  2. רונית
    המיורים האלו אליפות.
    הקו שלך ממגנט, מקורי, ומתוק שאין דברים כאלו.
    הצלחת להביע כל כך הרבה בצורה מינימךסטית מעוררת השראה!
    אהבתי.

  3. רונית יקרה,
    הפרוייקט המדהים הזה…
    תדעי לך שהבת שלי לא שבעה מזה, עד היום היא מדפדפת בערגה, ונהנית ממנו.
    יש לאיורים האלה חן מיוחד ושובה לב.
    אלופה שכמוך!

  4. האומנות שלך היא כנראה לא רק בציור,
    ידעת להסביר את התהליך בצורה ברורה ומובנת גם למי שלא יודע לצייר.. למשל אני 😉
    הצלחת בציורים באמת לחבר בין העולמות של החדש והישן, הנוסטלגי עם הקו הפשוט לחדשני המלא חיות!!!
    פרוייקט מהאגדות לציירת מהאגדות 🙂

  5. מדהים איך שהצלחת להבעיר בציור את זה שמדובר בבובות תיאטרון, ועוד בצורה כ"כ קלילה ומתוקה!
    אליפות

    1. וואי איזה כיף לקרוא את כל המחמאות
      משמח שאנשים מבינים אומנות
      תודה ברכה!!

  6. וואווו איזה פרויקט משובח
    אופי ואיפיון משגעים
    מחזיר אותי לספרים של סבתא רחל 😄
    מדהים איך ש'בתיה' לא שבעים מלחדש ולהביא את הטופ
    הצלחותתת 🌻

    1. תודה שולי,
      בתיה באמת לא שבעים מלחדש ולהשקיע
      ומי זאת סבתא רחל? 🙂

  7. רונית המוכשרתתתת משגעעע כמו כל העבודות שלך:)

  8. וואו! איזה סגנון, כל כך מאופיין מדויק, ייחודי! הצבעים.. המתיקות, הבד שמרגיש שם גם בלי לצייר צל וכפלים.
    רמה אחרת של איור! וואו.

    1. תודה רבה ריקי!
      אכן היה קשה להעביר את כל אלו בלי הצל והקפלים.. ב"ה שהצלחנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

המגירה החודשית

הרשמה לקבלת 'המגירה'

נשמח לשמוע אותך
מה השאלה?

נשמח למשוב

מה דעתך על האתר?

אודות
המיזם

'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.

אידיאלים ומטרות

* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.

צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.

פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה

המגירה החודשית

הרשמי לקבלת 'המגירה' החודשית

המגירה החודשית

הרשמי לקבלת 'המגירה' החודשית