ציירי לך נוסטלגיה

יש פרוייקטים שמצליחים להוציא ממך משהו אחר.
כזה היה הפרוייקט שאיירתי עבור תנועת "בתיה" לספר קייטנת הקיץ שלהם.

קודם כל, כל פרוייקט עם ארגון בתיה הוא חוויה. יש להם צוות מדהים, כייפי ויצירתי, וכ"כ נחמד לעבוד עם לקוח שיש לו ראש פתוח ולא שבלוני. (חוץ מזה, ההתנהלות שלהם היא תמיד בנעימות וזה מה-זה מוסיף, נכון?) הספר קייטנות שלהם – מי שלא מכיר שיקום – מלא יצירתיות וקסם, ולעולם לא חוזר על עצמו. כבר ציירתי בעבר ל"בתיה" לספרי קייטנות, וכל פעם אני מופתעת מחדש מהרעיונות.

בכל מקרה, הכל התחיל כשרבקה ינובסקי האגדית פנתה אלי בבקשה לאייר להם לספר קייטנות, אבל הפעם היא רצתה משהו בסגנון שונה מאוד.
אחד הדברים החזקים אצל המפיקות של "בתיה", כמו דיברנו, זה הגיוון וההתחדשות כל פעם. כל שנה לחשוב מחדש ולצאת שוב ושוב מהקופסא. אולי זה חלק מסוד הקסם שלהם. אז אחרי "ימימה" מהספר של שנה קודמת, שהיתה הצלחה מסחררת בפני עצמה (מי שלא מכיר את ימימה שירוץ לראות… אגדה), רבקה לא רצתה לחזור על עצמה וחיפשה לקחת את זה לכיוון שונה, משהו אחר. נוסטלגי כזה. כתמי צבע, אולי אפילו בלי קו, משהו פשוט. ביצוע ילדותי בטעם של פעם. בלי הרבה הצללות מעברים ואפקטים.
החלפנו בינינו כל מיני השראות, וניסינו להבין לאן אנחנו הולכות. אני פחדתי קצת שיצא לנו משהו בוגר מידי. חשבתי שאחרי הכל, ילדות (וחרדיות בפרט :) אוהבות ציורים מתוקים קלאסיים עם הברקות באישונים, ריסים ארוכות והצללות בקפלי הבד. אבל רבקה התעקשה שהציורים שלנו ייצאו מתוקים ושובי-לב גם בסגנון המסוגנן שלנו, ויצאנו לדרך.
לקוח עם ראש פתוח, כבר אמרנו?

הדמויות המובילות של הספר קייטנות נבחרו להיות בובות תאטרון — יותי אחריותי וחברותיה :)
רבקה שלחה לי את רשימת הבובות שצריך לאפיין, והחלטנו שנתחיל עם 3 בובות ונראה איך הולך.
היה צורך שהדמויות יהיו קצת אנושיות אבל במקביל שיהיה ברור שהן בובות תאטרון.

ניסיתי להתחיל עם שושי רגישושי – צורות בסיסיות, צביעה כמעט חלקה ובלי קו. זה היה חביב, אבל ממש לא זה. ניסיתי לשנות כאן, להוסיף שם, זה לא היה זה. קפצתי רגע ליותי אחריותי עם התרמיל (היה לי ברור מההתחלה שהוא יהיה צהוב, אגב). ניסיתי לשפר קצת פרופורציות ו—לא. פשוט לא.

בשלב הזה הרגשתי שאני צריכה לנסות משהו אחר לגמרי. פתחתי דף חדש, וציירתי את שושי רגישושי מהתחלה, הפעם כן עם קו. סגול. הרגיש לי שזה יתרום לאווירה-של-פעם שאנחנו מחפשות. רציתי שהקו יהיה ראשוני כזה ולא מידי מלוטש, כולל בטקסטורה של הבגד והתפרים של הכיס. רבקה הסכימה איתי שיש כאן פריצת דרך מסויימת, וביקשה שאנסה לבצע אותה ללא קו אלא בכתמי צבע.
ובכן, זה עדיין היה לא.

יש רגעים כאלו בכל פרוייקט, שבא לך להתייאש וזהו… לסגור מחשב ולטוס לחו"ל.
או לפחות לעשות אחורה פנה-קדימה צעד, ולחזור לסגנון הרגיל והמוכר שלך, שכבר עשית כמוהו אלף פעמים.
אבל רבקה ואני סירבנו להתייאש, והחלטנו שממשיכים עד שמצליחים, בעז"ה.
עברתי לצייר את יוני דמיוני על בסיס הציורים האחרונים. ניסינו בלי קו, ניסינו עם קו, שיחקנו עוד עם הפרופורציות ועם התנועה. ובסוף הגענו למשהו שהתחיל להיות טוב.