אנרגיה טיפוגרפיה ועיצוב

כשהתחלתי ללמוד תקשורת חזותית בבצלאל, היתה לי מטרה ברורה – להפוך למאיירת ספרי ילדים. תמיד שאבתי השראה יצירתית מספרי ילדים ומסרטי דיסני. היכולת לייצר סיפורים, דמויות ורגש מאפס היה קסם בעיניי, ורציתי לעשות את זה גם. לעומת זאת, עולם הטיפוגרפיה היה נראה לי שעמום טהור. לעבוד במשך חודשים על קווים ישרים? לא תודה. הלב שלי רצה איור ואנימציה.

וכך היה, התמקדתי בקורסים של איור ואנימציה. למדתי על קומפוזיציות, צורניות, עיצוב דמות, איך לבנות אימג׳, וגם איך לפרק תנועה לפריימים ולבנות אותה מחדש. ממש אהבתי לעבוד עם תנועה – להבין איך "להקפיא" את הרגע הנכון. גם היום, הפרויקטים האהובים עליי הם אלו שאפשרו לי לשלב קצת אנימציה.

אחרי שסיימתי את הלימודים, עבדתי כפרילנסרית והתחלתי לשלב כתיבה ידנית בעבודות שלי, כדי ליצור התאמה טובה יותר בין טקסט לאיורים שעשיתי. בתור סנובית של איור, תמיד הפריע לי איך שהקווים הישרים של גופנים מסורתיים ישבו בסטטיות לצד האיורים שלי. לטרינג ידני אפשר לי לשמור על הדינמיות ועל החיבור בין האיור לטקסט. עם הזמן, קולגות התחילו לשאול על הפונטים שהשתמשתי בהם – רק שאלה בכלל לא היו פונטים. הבנתי שיש לי הזדמנות להפוך את הלטרינג שלי לגופנים אמיתיים. ואישכהו, אני – שנשבעתי לעולם לא טיפוגרפיה – התחלתי ללמוד איך להכין פונט. היום אני מעצבת פונטים בעברית שהם חגיגה של כיף, תנועה וקצב.

מסתבר שמה שאני אוהבת בתנועה הוא לא בהכרח היצירה של תנועה עצמה – אלא השימוש בעקרונות האלה כדי ליצור תוצר סופי שמרגיש חי ומשדר את הסיפור שלו.

בין אם אני עובדת על גופן חדש או על פרויקט עיצוב, התהליך שלי תמיד מתחיל במחקר חזותי ובסקיצות משורבטות – שם הקונספט מתחיל להתגבש. אחר כך אני מתרגמת את זה לעבודה דיגיטלית, באמצעות וואקום או אייפד, ותמיד משתדלת לשמר את האנרגיה של הסקיצות המוקדמות.

לפעמים, אני מגלה שמשהו מהחיות והתנועתיות של הסקיצה הראשונית הולך לאיבוד במעבר לגרסה הדיגיטלית. כשזה קורה, אני חוזרת לסקיצה המקורית ומנסה להבין מה בדיוק היה לי מרתק בה. אם אני מצליחה לשים על זה את האצבע, אני חוזרת לעיצוב הדיגיטלי ועורכת עד שהניצוץ המקורי חוזר לעיצוב.