חודש טוב.
מגירה בסימן תפרגני לעצמך.
בערבי פסחים כולם מדברים על זה, במגירה הזו, אני נותנת לך הרבה פרגונים ומוצאת קו משותף לכל השיתופים המיוחדים שיש כאן,
פרגון לעצמך ברגע של הפוגה, של החלפת פאזה, כשאת מוצאת זמן לפתוח את המגירה.
אז מה אני מפרגנת לך ?
מגזין מקצועי לנפש, מצעים מעוצבים לאוירה חדשה ורעננות.
יומן מחבר בין אמא ליקרות לה מכל ותני את הדעת לסגנון איור מקצועי שמהיום כבר תוכלי לקרוא לו בשם.
ילדה של אימא / שיתוף מלא ורוד :)
התרגשות לשתף כאן 🙂
הפרוייקט הזה הוא יותר מסתם פרוייקט עיצוב או פרסום.
לפני הכל זה הגשמת חלום שהיה גנוז עמוק עמוק אי שם.
ניסיתי לחפור במעמקי המיילים שלי מתי הוא התחיל.
רוצות לראות?
וזה רק הסקיצה הראשונה ששלחתי למישהי, תוסיפו זמן עבודה לפני הסקיצה הזו 🙂להערכתי שנה קודם מינימום. מעל חמש שנים של עבודה! אז מה זה בכלל? ילדה של אימא זה יומן אישי של התכתבות, ילדה ואימא. רעיון שהתפתח עם הזמן לתוצאה המדוייקת והסופית בס"ד. אני כזו שפחות טובה במילים, אוהבת וזורמת עם כתיבה, וזה התאים לי בול. הצטרף לחוסר שלי בקשר פתוח כזה עם אימא כילדה, וזה המקור להכל. חלום לחבר ולעזור לילדות להתקרב לאימא שלהן. אז אני הלקוחה של עצמי, איזה כיף :)
אחרי שהיה לי תוכן כתוב (זה 100+ עמודים כשבכל אחד השאלות הן אחרות. כשכל פעם כתבתי ומחקתי ומחקתי וערכתי..) עברתי לעיצוב. כמו כל התחלה – הלכתי על השראות שונות. חלמתי על מוצר ייחודי מסין, עם מנעול אישי.
מהר מאד הבנתי אחרי בירורים שזה לא באמת מעשי לי, והייצור בסין לא רלוונטי כהתחלה. אז נוחתים, ועוברים לספר שמיוצר בארץ. חייבת להגיד שאחד ההשראות שהיו לי זה היומנים המטורפים של ארגון בתיה. אף פעם לא ראיתי אותם בלייב, אבל ראיתי פה ושם תמונות והיה לי כבר כיוון מה אני רוצה. התחלתי לחפש השראות צבעים. ורוד כמובן. ילדות, לא? האמת שדי מהר הגעתי לפלטה של ורוד עם תורכיז / תכלת, אבל עדיין לא זרם לי כל כך.. איזה סקיצות הזויות (בושות להעלות, אבל אני תמיד אוהבת לראות את ההתחלה. תהליך מדהים!)
והיו גרועות יותר שאפילו במשך השנים מחקתי. לא יודעת איך אלו נשארו בתיקייה בכלל ;)
אח"כ חשבתי על ציור של ילדה. אבל כסף לציירת לא היה לי להשקיע על חלום שאני סתם מקשקשת לי עליו מידי פעם. לא באמת חשבתי שאני אעשה עם זה משהו. אז ניסיתי לאלתר משהו עם הרבה עבודה ידנית למרות שאני לא כזו טובה בציור באילוס.
אני מנסה להבין על מה ולמה התלהבתי ממנה כל כך בזמנו. וכבר חשבתי שזו הכריכה שלי. אפילו התאמתי לה אח מדהים ליומן לבנים 🙂 שאלתי כמה חברות ומעצבות, אהמ. הילדה מהממת. אבל ילדותית מידי. אוף. גנזתי את היומן לעוד תקופה ארוכה. מידי פעם שוטטתי לי בקהילת המאיירים בפרוג, בוחרת לי על איזה ציירת הייתי הולכת. ידעתי מהר מאד. אנאל, ציור עם לב, זה בדיוק מה שצריך ליומן עם הלב הענק הזה לאימא. דייקתי פלטת צבעים, ואחרי תקופה ביקשתי ממנה הצעת מחיר, והעזתי ללכת על זה. אמרתי לה מה אני רוצה. קיבלתי שרטוט מקדים, אישור, ותיק תק נולדה לי נסיכה מהאגדות, מושלמת ממש.
גם פה היו כל מיני ניסיונות לכריכה עם הציור הזה, אבל כבר יש ויזואל עיקרי, זה הרבה יותר קל!
הציור הסופי מאנאל היה בסוף חודש מאי, 2020. כמעט 3 שנים אחורה!
כנראה שגנזתי את היומן הזה לעוד תקופה ארוכה. כשמידי פעם אני מתקדמת עם עוד כמה עמודי תוכן. אחרי שנה וחצי פרסמתי קמפיין בהדסטארט, שלא הלך בסופו של דבר. ככה זה כשעוד לא מבינים בשיווק, רשתות חברתיות וכאלו. חשבתי שמעלים וזהו 🙂
כשהסתיים הדד ליין ידעתי שאני צריכה להתקדם לבד, אם אני רוצה שזה יקרה באמת. והתחלתי להריץ הכל. אחרי הקורונה קיבלתי מענק מהבית לסולידריות חברתית, חשבתי שאני הוזה שזכיתי. העזרה שלהם היתה התחלה מעולה להשקעה ביומן המהמם הזה ב"ה.
פניתי לבעלות מקצוע לדיוק התוכן. חשוב לי מושלם, ולא ויתרתי כמעט על שום דבר (חוץ מהמנעול , למשל;)) דינה קורול המדהימה, אביטל כהן האלופה! מירה כהן המיוחדת על עריכת לשון, ואנאל המוכשרתתת!!! שציירה לי את הילדה הזאת בעוד פוזות מיוחדות והיומן התחיל לקבל צורה לאט לאט. אז יש גריד פנימי לעמודים. ויש כריכה.
חסר גריד לעמודי תוכן שאביטל הפסיכולוגית כתבה. (תוכן מרתק ושוווה ברמות! מילה של אימא :)) אז שיחקתי עם עמוד לבן שבו יהיה הציור , בתוספת איורים שתואמים לכל השפה של היומן. וכמובן התאמה לגריד הכללי של שאר העמודים.
אתגרים? לא חסר. לא היה לי מימון לכל הציורים לאנאל, חלק הייתי צריכה להסתדר בכוחות עצמי. זה היה פרוייקט ולקח זמן לחפש איורים ולהתאים אותם לשפה. כמו בעמוד הזה:
בניית שפה זה אחד הדברים שאני ממש אוהבת. הכל חייב להיות כמה שיותר אחיד, וזה בהחלט היה אתגר אבל מרתק ממש. אני לא ציירת, אז זה פשוט לשבת ולחפור על איור שאני צריכה, (בעיקר פריפיק) למצוא משהו בכיוון, לדייק אותו, לפעמים לבנות דומה, לשרטט מחדש, לדייק עובי קו, וכו'. אבל אני חושבת שזה מה שעושה את הכל בסופו של דבר. שפה מדוייקת, אחידה, תואמת. שווה כל רגע של השקעה, למרות שזה לוקח לא מעט זמן לפרפקציוניסטיות כמוני. זה חלק מהעמודים ב AI , מלאי האיורים:
היומן משמאל זה בנייה מאפס. בסוף קצת איירתי גם, ואוו :)
עמודי המדבקות זה עוד חלק כייפי. לבנות את הרעיון שלהן, הטקסט, ואיור מתאים. זה לבד לקח לי כמה ימים טובים.
בהמשך הוספתי סימניה תואמת, ועמודי פעילות חמודים. זה עמוד שאני אוהבת במיוחד:
נכון מדליק הטקסט שעל הסימניה? קרדיט לדבורי באזזז. מילים קסומות שתמיד מתאימות בול! והעיפרון המושלם הזה עם החריטה היה תוספת הכרחית. מוצר מושלם. מדלגת כדי לתת לכן קצת טעימות מהפרסום והתהליך שלו. היומן מוכן. מגיע מהדפוס. (כל גרף, אלופים!) נצנצים כמובן בכריכה. והריחחחחח!
חשבתי שהעבודה נגמרה, אבל היא רק התחילה. עכשיו יש לבנות פרסום. אז בהנחייה של דבורי כתבתי את הבסיס לעמוד המכירה, וממנו היא כתבה את כל העמוד המושלם הזה.
חשבתי שעמוד כזה צריך להיות קצר וקולע. כמה מילים. תמונות. מחיר. וזהו.
אני שונאת חפירות!!
אבל לא. עמוד מכירה צריך להכיל כל – כך הרבה חומר שישכנע את מי שצופה בו שהוא רוצה לרכוש את מה שאנחנו מציעים לו. הצורך של הלקוח, עוד קצת מה כואב או חסר לו, איך המוצר שלי יתן את הפתרון ללקוח, מה התועלות שלו, מה המוצר? איך הוא נראה? המלצות חובה! (ופה שלחתי לאימהות מהממות עמודים לדוגמא והתנסות) גם המלצות מאנשי מקצוע, ורק אחרי כל זה, בונוסים, שיעלו את ערך המוצר, ואיך לא? כמה תכל'ס המוצר עולה. מעין מסע שהלקוח עובר בתוך דף מכירה.
כאן הקישור בלייב
את העמוד עיצבתי בפיגמה. והעברתי ליפי שוורץ לבנייה. כמה סבלנוווות!!! יפי האלופה :) גם העמוד כמובן תואם ליומן, שילבתי בו איורים מתוכו, וכמה שיותר משחק כדי שאחרי הכל זה יהיה קליל ומושך ולא מלא טקסט משעמם לקריאה. חייב פה חלוקה נכונה ועיצוב מתאים.
מעבר לעמוד מכירה, צריך פרסום. איך אני גורמת לאימהות לקנות את היומן שלי?
ממש לא מזמן הייתי באיזשהוא כנס, ואימא אחת ראתה את היומן במקרה. ביקשה לדפדף ולא הפסיקה להתלהב. ומיד קנתה שני יומנים. שני אימהות לידה ביקשו לראות אחריה וקנו גם. זה סוג מוצר שאם רואים אותו, וכמובן יש לך בת בגיל המתאים, פשוט קשה שלא לקנות :) אבל להעביר את התחושה והתוכן שלו בלי לראות אותו בלייב זה כבר משהו אחר.
כאן יש סרטון (זמני) שבניתי כדי שימחיש כמה שיותר קרוב איך היומן מבפנים, אבל זה עדיין לא מספיק.
ניסיתי לחשוב על משהו מפתה שיגרום לאימהות להרשם לקבוצת המייל, ולקבל קצת יותר לעומק מה יש ביומן הזה. אחרי הכל יש לי מטרה, אני מתרגשת מכל אימא שמספרת לי בהתלהבות מה הבת שלה כתבה, ואיך זה תורם לה, ואני חולמת להפיץ לכמה שיותר אימהות, וילדות.
השראה? לא מזמן נרשמתי לאתגר של יוסי לוי, מנטור מס' 1 ליעוץ עיסקי. האתגר היה – איך להצמיח את העסק בעשרה ימים. אז נזכרתי באתגר הזה. וישבתי לחשוב איך אני בונה אתגר כזה לאימהות.
זה צריך להיות קצר. קליל. לא עמוס. חוויה. ומספיק תועלתי. אחרי הכל אני ממש רוצה שגם אימהות שלא יקנו את היומן יהנו מהתוכן של האתגר הזה ויקבלו ערך! אז החלטתי שאני הולכת על 3 ימי אתגר. פתחתי רשימה ברב מסר, ומרגע ההרשמה האימא מקבלת 3 מיילים, בהפרשים של 3 ימים, בכל מייל יש עמוד לילדה, עמוד לאימא, ובונוס לאותו יום. כך הן נחשפות ליומן. מקבלות חומר. וגם רוצות עוד :)
בשני מילים: מכונה שיווקית. (קרדיט ליוסי לוי) דייקתי אותה כמה פעמים. ובאמת המכונה עובדת. ב"ה. מאמינה שיש עוד דיוקים, זה נושא שלם ממש! ומרתק מאד.
כאן תוכלו לראות איך העמוד בנוי.
השלב הבא: פרסום לאתגר. תוכן בסיסי היה לי בעמוד המכירה. וכמובן דייקתי מה צריך להיות במודעה. הקורס של דבורי באזזז לכתיבה ופרסום למעצבות נתן לי מיליון חומר חשוב מאין כמוהו. ממליצה ממש. היו כל מיני פרסומים, זה אחד מהם.
זהו לבנתיים :) מקווה שנהניתן.
מעבר לתהליך העיצובי, יש לי מסר חשוב. גם לך יש חלום? כל חלום שהוא. הכל אפשר ליצור, להגשים. צריך אומץ. ורצון. וכמובן סיעתא דשמיא. אף פעם לא גונזים את החלומות שלנו, הם חלק מאיתנו.
תודה גדולה לכל מי שהיה / היתה שם ועזר/ה לי להמשיך עוד שלב, ועוד אחד, עד שהגעתי לכאן :)
ותודה לכן שקראתן!
אורטל רחמים – יוצרת מותגים
ortalrachamim@gmail.com / בקרוב באתר שלי / https://ortalrachamim.co.il/
כמנכ"לית עמותה יוצרים סביבה עמותה המקדמת אמנות וקיימות בקהילה החרדית (זה סיפור בפני עצמו איך הגעתי לזה..) מכירה תמיד את הצורך העז במילים כתובות המביעות את היופי האינסופי שיש לאמנות החרדית להציע, משחר ההיסטוריה.
צריך להבין כי הרבה יצירה מתבססת על עקרונות אסתטיים שהאמנות היהודית והכללית, עסקה בהם במשך השנים. גם העיצוב הכי חדשני שואב ממקורות ידע רחב ועמוק.
בכל פעם שיצרנו איזה שהיא חשיפה לעולם הרחב, לציבור, תמיד התגובות היו. תנו עוד ! אנחנו חייבים להכיר לנסות לדעת מה העולם הזה מציע, עולם האמנות האמוני. זה לא מפתיע, כי כמנהלת קהילת יוצרות וכאחת שמסתובבת בכל העולמות, אני יכולה לומר בפה מלא. הפסד לא להכיר עולם כזה של יצירה חרדית.
אני בכלל מאמינה שעולם העיצוב לגווניו ( בפן המקצועי הדיסיפלנרי שלי אני מעצבת מוצר) שואב את כוחותיו ויכולותיו מהשיח האמנותי. בטח בעולם טכנולוגי כמו שלנו אפשר להבין זאת לעומק, מכונות משוכללות ובינה מלאכותית אינן התשובה לעיצוב נכון ומוקפד. יש ציטוט נפלא שבאמנות עובדים יחד הראש היד והלב.. הראש תמיד הכי משמעותי. הידע, ההבנה, ההקשרים היצירה. היד זו המכונה, התוכנה העיפרון או הAI.. והלב- נו טוב לא צריך להסביר עד כמה הרגש פורץ מכל עיצוב ויצירה (ואם לא כך, היא אינה יצירה..)
ומכאן לכתב העת-
העולם שאני פוגשת בו יומיום נתן לי להבין כי המילה הכתובה. חשובה. דווקא בפרינט, אני כותבת מדור חודשי של איסוף ביטויים אמנותיים (במגזין 'בתוך המשפחה' 'יוצרות לאור') ומקבלת תגובות מכל העולם! עד כמה האמנות נגעה בכל אחת. גם כמרצה וחוקרת אין אשה שלא קמה להסביר לי עד כמה היצירה מדגדגת לה באצבעות ובראש.
ושוב, כמה השקעה שיש בהוצאה אור של כתב עת, רציתי לא לוותר! אין השוואה לעלעול בדף ריח הדפוס, ולריח הממכר של המילה ובצע הדפוס. מגלגול שוב ושוב במחשב.
בעוד ההרהורים, המחשבות, ההגיגים והצורך, מתערבבים זה בזה, פנתה אלי היוצרת המוכשרת חיה היימן. חיה, מעצבת צעירה, עיצבה כבר עשרות מגזין וכתבי עת בעלת טאצ' שובב ומוקפד כאחד. וגם הכי חשוב? יזמית! אילו תכונות צריך בכדי להיות יזמת עיצוב? זה גם נושא בפני עצמו. נחזור למייל שקיבלתי מחיה המקסימה היא פשוט הניעה אותי לעשות את זה. למרות העומס הרב שלי. למרות המשאבים ועלויות שכתב עת כזה ולקח (אני מודעת לכך כי כתב העת המודפס הראשון שהוצאנו היה בתשע"ט והוא סובסד ע"י מפעל הפיס) נשאבתי לקסם של "הרגע הזה בו את מקבלת כתב עת עשיר מלא ידע.." דמיינתי אותך כיוצרת, הולכת עם ארגז כלים מיוחד במינו מלא השראה וטעם והכי חשוב משלנו מבית טוב ללא בלבול וזלזול בערכים המקודשים לך. . ואמרתי רוצה אני.
הצטרפה אלינו לאה המדהימה גם כן מעצבת ומובילת קו של תוכן עמוק וסטנדרטים משובחים.
ויצאנו לדרך. יד ביד.
בחירת הכותבות (והכותבים) היו לא פחות ממרתקים. ראיינו מובילי ומובילות דעה. יוצרות בשטח וכן פעילות אמנות יצירה ועיצוב, הראויה לתיעוד. השתדלנו לייצר איזון מדויק בין עולם המחשבה (הראש) ליד וללב. ויצא מוצר כה מושלם עד כי אני למרות הידע הרב, וההכרות עם כל מילה בכתב העת. נשאבת בכל פעם מחדש לניסוח, לתובנות ובכל קריאה נהנית מחדש.
ובסוף, הגענו לתוצר מושלם, עם פונט SKATER של הגילדה, ומעט ליטושים. וזהו- כמה בסיסי ככה מושלם.
הרבה עיניים טובות ששזפו, ליטשו, הזיזו, כיוונו.
אורבן סקצ'ינג – רישום אורבני
לפני שאתחיל לדבר על אורבן סקצ'ינג, תרשו לי הקדמה לא קצרה אבל חשובה. שנהייתה אפילו עוד יותר חשובה בזמן האחרון, עת הפציעה ה-AI לחיינו, בחיוך מלאכותי והרבה איפור.
הבינה המלאכותית מגלה יכולות מדהימות, הן בתחום האיור והן בתחום העיצוב, וכמובן בעוד המון תחומים נוספים. גם לאלה מאיתנו שחשבו שלבינה המלאכותית לא תהיה את היצירתיות שיש לבן אנוש, מסתבר שיש לה כמויות אינסוף של חומר מהם היא יכולה ליצור אינסוף הקשרים שעולים על היצירתיות האנושית…
אז מה כן? מה יש לנו כבני אדם שאין לה?
זאת שאלה שמעסיקה המון מאיתנו בזמן האחרון, ותנו לי להציע את התשובה שיש לי כרגע.
איור / ציור / אמנות / תקשורת חזותית – כל אלו אמורים לדבר עם הקהל. ליצור איתם תקשורת. לומר משהו אותנטי. ייחודי. חד פעמי.
נכון שהבינה המלאכותית יכולה לייצר כל מיני ויז'ואלים מעלפים, שאפילו מביעים משהו, ועדיין… אנשים רוצים להרגיש את האדם שמאחורי היצירה, וזה רק ילך ויגבר ככל שהבינה המלאכותית תלך ותתפוס מקום. כך להערכתי.
יותר מזה. עוד לפני שהופיעה הAI, כבר תקופה ארוכה שאנשים מחפשים את מה שמדבר אליהם בצורה אותנטית ולא מפונפנת. (והנה זה חודר לאט לאט גם לציבור שלנו)
הקהל די מאס בכל היצירות המתוחכמות, המתאמצות, העוצרות נשימה. שימו לב שזה קשור מאוד גם לעולם העיצוב והקריאייטיב – אנשים פחות מחפשים כותרת שנונה או משהו מבריק שאף אחד לא חשב עליו. הם מחפשים משהו שידבר אליהם, יגע בהם. יהיה פשוט ובגובה העיניים.
יהיה אותנטי.
כן, אני יודעת שהמילה אותנטיות חוזרת כאן שוב ושוב.
בעיני, כדי לשמור על קול עצמי וייחודי, על יצירות שבהם ירגישו חזק את האדם שמאחורי היצירה, לא מספיק ליצור רק בשביל לקוחות. יצירה עצמית בשביל חוויה אישית, היא מאסט!
גם כדי לשמור על עצמך רעננה ולא שחוקה, אבל גם כדי לשמור על עצמך אותנטית ויוצרת ומדברת בקול האישי שלך.
אני מאמינה שכל מי שסוג כלשהו של יצירתיות זורם בעורקיה – וזה יכול להיות ציור או עיצוב או נגינה בסקסופון, תזדהה עם זה. אי אפשר בלי יצירה אישית בשביל עצמך.
טוב, אז מה זה אורבן סקצ'ינג?
רישום מהיר של סצנות במרחב העירוני. אנשים או מבנים או עצים או צינור חלוד.
ובאופן כללי ציור מהיר יחסית מתוך המציאות. אפשר גם במרחב לא עירוני :)
אני מצאתי את זה כר נרחב מאוד ליצירה עצמית וחוויה שאין כמוה.
משהו כיף יותר משוקו חם עם קצפת.
הכל התחיל עם אישה נפלאה שלמדה איתי פעם ציור, וסיפרה לי שלפני שחזרה בתשובה היא עשתה טיול גדול בעולם, ולא לקחה איתה בכלל מצלמה. היא רק ציירה את מה שהיא ראתה ורצתה לזכור. זה הדהים אותי. כאילו מה.. איך… לא חבל על הנופים? ואיך מספיקים לצייר? ואם זה לא יצא יפה?
אז זהו, שזה בדיוק העניין. זה לא אמור לצאת מושלם. לפעמים זה אפילו יוצא זוועה. אז מה.
בדיוק לכן קוראים לזה סקצ'ינג (רישום מהיר, סקיצה) ולא פיינטינג או משהו כזה, שמתייחס לתמונה יפה אומנותית ומושלמת.
מעבר לכך שזה אימון מעולה לכל צייר, מרגיש לי שזה נותן מקום של כבוד גם ליצירות הלא מושלמות, לתהליך, לתנועה. למה שהתרחש שם. לאמירה.
חשוב לי רגע לומר שכמובן כל הדבר הזה צריך להעשות בגדרי הצניעות. בפינה שקטה ובלי למשוך תשומת לב מיותרת. מה שהופך את זה למאתגר אפילו עוד יותר.
נו אז אולי אני אפסיק לדבר ואראה לכם כבר משהו? לפני שתתייבשו?
הנה הנה אני מראה.
בדרך כלל מה שהכי כיף לי, זה לצייר סקיצות מהירות בעט
לפעמים בצבעי מים
זה הולך איתי לכל טיול בכל מקום. סקצ'בוק בתיק כמו חבר טוב ונאמן.
לפעמים לסתם נסיעות ארוכות ומשעממות, ולפעמים לטיולים בנופים מדהימים.. הכל נכנס.
ומפעם לפעם אני מרגישה שאין בעצם שום סצנה משעממת, גם בניין מתקלף או תחנה אפרורית יכולים להיות כר פורה ומרגש!
אז הנה כמה טעימות מכל מיני טיולים ונסיעות, בארץ ובחו"ל. (אהמ!)
הציור הזה צוייר על גדות הירדן, עם ילדים שמנסים לצייר לי על הדף תוך כדי,
ומכחול שהורטב במי הירדן עצמו :)
וכפר ערבי שהיה נראה דווקא טוב (מרחוק)
קשה לתפוס את הרגע או את המראה, כי זה חמקמק ומשתנה במהירות. ומטבע הדברים אני לא פותחת כן ציור עם קנווס וכובע ברט לראשי, אלא מנסה להצטנף בפינתי השקטה.
אבל לפעמים הסיטואציה והמקום כן נותנים אפשרות לצייר בחומרים יותר מורכבים מאשר עט או עיפרון.
הנה הפעם הראשונה מאז הגן שציירתי בצבעי גואש, ביער ליד הבית –
ועוד ציור, באקריליק.
לקחתי את מה שראיתי לכיוון קצת יותר אבסטרקטי. כיף חיים.
אני כמעט לא עוסקת בעיצוב, אבל תראו איזה יופי וכמה ייחודיות זה נותן לעבודה.
ציור של כלניות שציירתי בעוד יער ליד הבית, והשתמשתי בו אח"כ בעיצוב של חוברת שירים ללקוחה.
זהו זה. שמחתי להיות פה.
מקווה שהשיתוף הזה יעורר בכן איזושהי השראה, יעלה מחשבות כלשהן, בכל תחום יצירתי בו אתן עוסקות.
והעיקר, תנסו למצוא את המקום של היצירה האישית שלכן, ששומרת עליכן רעננות, יוצרות ו-אותנטיות.
אין כמו להתחדש בעונה האביבית הזו, סט מצעים שיעשה לנו פרש בעיניים ובהרגשה, עיתוי מושלם.
עיצוב טקסטיל זו נישה שאני מתעסקת בה כבר תקופה לא קצרה מול לקוחות פרטיים ומפעלים ממש, תכירו את הנישה הזו גם.
תחילת חורף האחרון היה לי אתגר מהנה במיוחד, עיצוב מצעים.
הלקוחה פנתה אלי אחרי שהגיע למסקנה שהיא רוצה משהו אחר ולא עוד אחד מ…, התחלתי לעצב.
בעיצוב כמו בעיצוב אני רוצה להביא את עצמי במאת האחוזים, מספרת לכם כאן תהליך של סט אחד מתוך המכלול.
הלקוחה רצתה נראות בשחור לבן ואני הצעתי לה שדרוג של תוספת צבע, תוכלו לראות את הנסיונות כאן להביא אותו, כל המכלול שיש כאן כעת הוא למעשה שילוב של שתי תמונות יחד, זו לא אותה תמונה, שעות של חיפוש אחרי פרח דומה בסגנון ובהגדרה, תוכלו לראות כאן אופציה של גרדיאנט מאפ, של קומפוזציות שונות, יותר דואטון לצבע. הלקוחה אישרה מה שמצא חן בעינה ואני יצאתי, לא מרוצה.
כאן מגיע תהליך מדהים שאני רוצה להתייחס אליו. פעמים רבות הלקוח אומר 'אמן' אבל אנחנו מרגישות שזה לא זה, אולי זה בגלל האתיקה המקצועית, היכולות האישיות שלנו שלא הגיעו לידי ביטוי, התחושה של המשהו שאני גאה בו עוד לא מגיעה. במחשבה ראשונה אמרתי לעצמי, חיים קלים את נורמלית? יש לך אישור תמשיכי הלאה, מה את מחפשת מה לעשות? אבל זה היה חזק ממני ולמחרת כתבתי לה שאני רוצה לנסות לעשות איתו משהו יותר משמעותי, יותר.
והנה תוכלו לראות את זה כאן-
רציתי עיצוב, היתה לי במה חופשית והבאתי איך לא, את העיגול האהוב עלי ממכלול הצורות הגרפיות, נתתי חיזוק והדגש אלמנט המרכזי, הפרח האדום הגדול, היתה וריאציה של עיגול צבע לשקוף, שהשתדרגה לגרדיאנט צבע דגום מהפרח, נתתי אותו בקונטרסט יחיד ליצור ענין, תוספת העיצוב הגיע בעיגולים נוספים בשחור, שהפכה לאפור, מיקום העיגולים בקומפוזציה מחמיאה ומוצלחת, תהליך שלם שבסופו הייתי שלמה עם עצמי. והלקוחה, בעננים.
לבסוף חברתי לברכי גוזי, מעצבת המוצר שערכה כאן הדמיות ישירות מול הלקוחה והצרכים שלה, לי נותר רק להנות וגם לכם. כאן תוכלו לצפות בקטלוג.
פסח כשר ושמח
מה דעתך על האתר?
'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.
* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.
צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.
עזרה וסיוע : נחמי לב, השקעת זמן ששוה הון להצלחת האתר המושלם.
פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה
6 Responses
אוי רונית
את חתיכת השראה מטורפת!!
אוהבת כל שטריך שלך!!
שרה, יישר כח על מגזין מושקע ומעניין. נהניתי מאוד לקרוא.
אהבתי כל כך את המגירה הפעם,
מתאימה לאווירת הפסח והאביב…
הרישום ממש מדגדג לי באצבעות, הולכת לנסות..
המגזין סקיצה, מגרה כל כך,
והיומן, אויש, כמה שהוא מתוק! עבודה מדהימה, הילדה שלי רק בת שבועיים ובא לי לקנות אותו:)
את המצעים כבר פגשתי, אני אספר שיש עוד כמה דגמים מיוחדים….
וואו!!!
הרישום אורבני מדהים!!!!
אני אוהבת מאוד שצובעים רק חלק מהיצירה…
היה נחמד אם היו נותנים כמה עמודים מתוך "סקיצה" כדי שנדע אם זה מתאים לנו
היומן מטריף!!!!
אולי אני אקנה
יש הצצה למגזין, לא ראית?
מדהים!
במיוחד דיבר אלי הרישום האורבני של גלבך, פשוט פותח את הראש ואת הלב ומעורר השראה.