17

יעל רפופורט, נעים מאד :)
בשורות הבאות אשתף אתכם באחד מהאתגרים המרתקים שעמדו בפני. תהליכי עיצוב כבר ראיתם פה לרוב, אני בחרתי להתמקד בפן נוסף והוא התהליך המתפתח שעובר העיצוב והמיתוג עד להתאמתו לקהל היעד ולמטרת הפרסום. מערכת עיתון המודיע פנתה אלי למתג בסדרת מודעות את אירוע התוכן הבא שלה – 24 קראט 2.
הימים ימי סתיו העליזים ומעל דפי עיתון הנשים התחולל דיון מרתק בנושא בית – עבודה והקונפליקט שיש ביניהם בחיי האשה החרדית. בהמודיע החליטו לקחת את הנושא החם הזה צעד קדימה ולהרים אירוע תוכן מרתק לנשים, שידון בסוגיה הזו שהיא לב ליבה של החברה החרדית. הרעיון המרכזי היה: אז והיום – ההתמודדות והאתגרים.
האם פעם באמת היה קל יותר? אולי קשה יותר?
האם הנשים של פעם, שהן הסבתות של כולנו היו רגועות יותר?
האם ההתרפקות על הנוסטלגיה אכן מוצדקת?
עם שאלות קשות אלה והרבה חומר למחשבה יצאתי לדרך המרתקת…
היעד: שפה גרפית שתייצג את האירוע על כל המוטיבים הפרסומיים שלו.
הדרך: סדרת מודעות טיזר ומודעות אירוע שילוו את העיתון לאורך השבועות שלפני האירוע.
המסר שצריך לצאת מהשפה הגרפית: פעם החיים היו פשוטים ויפים, פעם היה זמן לחיות את החיים האלה…
כאן נעצור לרגע.
כשהמערכת פנתה אלי דיברנו על כך שהם אוהבים את הקו העיצובי שכל כך מזוהה איתי: עיצוב וקטורי בסגנון נאיבי ותמים. בינגו! הסגנון הזה תפור לנושא כמו כפפה ליד, כמו סיר למכסה, כמו עיצוב נוסטלגי למודעה על נוסטלגיה….
התחלנו.
בשלב הראשון והכיפי, שבו הכל פתוח והאפשרויות פרושות בפני, קוסמות לי באינסופיות שלהן, אספתי השראות בנושא.

גיבשתי סגנון ושלחתי למערכת 2 כיוונים לשפה גרפית. שלושה מהעיצובים בסגנון הגרפי האהוב עלי כל כך ועיצוב נוסף, שונה.

לכיוון הראשון עיצבתי כמה אופציות:

עכשיו החלה ההתלבטות:

גם המערכת וגם אני אהבנו מאד את הכיוון הראשון. הצבעים שלוקחים אותנו אל הילדות של פעם, האלמנטים הרכים והציוריים. המינימליזם האופייני לפעם כאשר לאנשים פשוט לא היה מידי הרבה חפצים מיותרים והשקט שהמודעה משדרת – כמו פעם שלא היו רעשי רקע מסיחי דעת כמו בחיים התזזיתיים של היום.
נשמע מושלם. אבל…. כאן עלו לדיון היבטים נוספים שלא קשורים אומנם ישירות לעיצוב אבל קשורים אליו בקשר בל ינתק ואני כמעצבת חייבת לתת את הדעת עליהם. ההיבט הראשון היה שעיתון הוא בדרך כלל בעל קו עיצובי שמרני יחסית ועלתה תהיה האם הקהל יהיה בשל לעיצוב כל כך שונה ממה שהוא רגיל לראות. ענין נוסף שעלה היה שכיון שמדובר באירוע שאמור להיות סוחף, מלהיב וחדשני ייתכן שהעיצוב רגוע מידי. אומנם הוא זורק אותנו מיד לאוירה הדרושה אבל עדין באיזשהו מקום נוצר קונפליקט בין המודעות למטרה הסופית – יחצון האירוע בעצמו. הענין הנוסף היה טכני לחלוטין אבל מסתבר שגם ממנו אי אפשר להתעלם… חשבנו צעד קדימה: לאחר מודעות הטיזר ומודעות האירוע המושקעות יבואו לכל אורך הדרך קוביות פרסום קטנות או סטריפים של תזכורות לאירוע ויהיה קשה ליישם את השפה המהוקצעת, המוקפדת והמינימליסטית הזו בכל המוטיבים הבאים של הפרסום. והנה הגיע לו השלב הכואב שאין יוצר שלא נתקל בו…. לקחת את היצירה המושלמת שלו ולהבין שהיא מושלמת ממש אבל לא למטרה אליה היא נועדה ועיצוב טוב הוא עיצוב מכוון מטרה.
כאן הגיע המהפך והבנו שהכיוון השני (שגם הוא היה אהוב עלי :) זה כמו ילדים – כולם חלק ממני…) דווקא הוא מושלם עבורינו וזה יהיה העיצוב הנבחר.
והנה הכיוון השני:

אז מה יש במודעה הזו? תמונה עוצמתית מלאת חיים ומלאת נוכחות שכמעט מתייצבת לנו מול העיניים ומישירה מבט שלא ניתן לחמוק ממנו או להתייפייף מולו….
תמונות מתוך החיים, כאילו לקחנו רגע והקפאנו אותו כדי שיהיה ניתן להתבונן בו מבעד למרחק השנים. גם המודעה הזו שונה ומיוחדת בכך שרציתי להתרחק מסגנון העיצוב המקובל במודעות מהסוג הזה – אורות במה, פלשים ואלומות אור שנזרקות על הטקסט. רציתי לשדר אמירה אחרת: נכון, זה אירוע. אבל אירוע שמדבר על החיים האמיתיים שיש לכל אחת ואחת בבית שלה. אירוע ששם על השולחן תובנות פרקטיות, נגישות, בגובה העיניים. לכן במקום צבעים דרמטיים כגון טורקיז, סגול, כחול ודומיהם בחרתי צבעים חיים ויומיומיים: ורוד וכחול והנה מודעות הטיזר  שהופיעו בעיתון. בשלב הראשון הן הופיעו עם תמונה ומשפט בלבד כדי לעורר סקרנות.

בשלב השני הוספנו קצת מידע על האירוע.

המשכנו לעצב את המודעה הראשית. גם פה נשמר הקו העיצובי: תמונה גדולה ועוצמתית ופלטת הצבעים הנבחרת. כמה אופציות של תמונות לשילוב במודעה:

לבסוף התפרסמו 2 מודעות רודפות אחת אחרי השניה

ולסיום הפרוספקט שעוצב עבור חברות שירצו לפרסם את עצמם באירוע:
כאן כבר לא מדובר במודעה מהודקת ומינימליסטית, אלא בפרוספקט מידע שמטרתו לתת למפרסם כמה שיותר ידע על פלטפורמת הפרסום. תמונות מאירועים קודמים שהתקיימו, רקע על העיתון וגם הצצה למה שהולך לקרות בערב הזה.
במילים אחרות: עומס, עומס, עומס….
גם כאן ניסינו לשמור ככל האפשר על האווירה והשפה הגרפית. הכריכה והגב נקיים וחפים מאלמנטים מיותרים – רק תמונה עזה מלאת חיים, כותרות ולוגו והכל בצבעים המיוחדים שמלווים את השפה. בצד הפנימי – הטקסט מרוכז בכמה גושי טקסט מרכזיים והכותרות הצבעוניות ממקדות את העין למידע הרלוונטי. כך שלמרות עומס המידע – התוכן ברור, מחולק והמראה הכללי נשאר נקי ומעודן.

תודה שהייתם איתי!
יעל רפופורט