את אביעד בן סימון לא צריך להכיר לכם.
ארון הספרים היהודי של ימינו מתהדר בטאצ' הייחודי ומעורר ההשתאות שלו. פניתי לאביעד שיתן לנו הצצה ב'מגירה' לאיזשהו משהו טרי ורענן, הוא נאות עם כל הסבלנות שבעולם להכנס לזה ולהביא לכם את המוצר הבא. שני ספרים בשיק משותף, מעניין. בבקשה, אביעד.
הדבר הראשון שאני עושה כשמגיעה אלי כל עבודה באשר היא, מתחיל לשוטט, אין הכונה לגלישות רבתיות בנבכי הרשת, אלא ההפך- בדף הלבן שמולי. אני מתחיל לגבש רעיון אינטאטיבי שעולה לי מיד עם הכנסי לעולם של היצירה בה אני אמור לעסוק כעת.
המרכיב הראשוני בעיצוב כריכה לספר היא הטיפוגרפיה. המערך הטיפוגרפי הוא הקובע את אופי הספר, את המסר אותו הוא רוצה להעביר, את המשמעות. פותח את התוכנה ומתחיל לדפדף בין הפונטים, אני יכול לעשות את הדפדוף הזה מספר פעמים ביום ואני גם חייב לעשות אותו. צריך להרגיש את הפונט וההקשר שלו למסר של התוכן. הכיוון הראשוני שלי ברור לגבי אופי הפונט שאני אמור להשתמש, אני מחכה לראות אותו, לפגוש אותו ולהרגיש- הנה הוא- זה זה! ככה זה עובד אצלי. (גם אצלי, מבטיחה לכם, שאביעד כתב לי את זה, אמרתי לו וואו, גם אני אותו דבר, מחכה לראות אותו ואז לדעת שזה הוא, לפעמים, יש גם מצבים שכבר בשלב החשיבה, הכי ספונטנית במיטה/בנסיעה/בקניות אני כבר יודעת מי הוא יהיה בדיוק, גם דברים כאלה יש).
כאן תוכלו לראות את פונט 'פארות' של א' ב'.
השלב הבא- משחקי הטיפוגרפיה, שבירת שורות, נסיונות ותהיות. כאן תוכלו לראות גם את פונט 'נרקיס' בכותרת המשנה, אני אוהב להשתמש ב'נרקיס' איתו אני לא מפחד מכלום, הוא עובד עם הכל. אפשר גם לשחק איתו טוב, אם יודעים, באפשרות ההצרות וההטיה הידנית.
לאחר מחשבה מעמיקה על המשמעות של 'הבנת החסידות' הגיעו המסקנות לגבי הויזואל הגרפי והמחשת המושגים של העמקה, מעגליות, ספרות, אור חוזר, מושגי קבלה. תוכלו לראות כאן עיצוב בסיס לעטיפה כזו- גרפית, סולידית, עדכנית מאד ואולי יותר מידי. זה לא זה :( בשלב הזה גם הטיפוגרפיה יותר מעובדת.
פונט 'פארות' מקבל תוספת עדינה לדיקוקים הבעיתיים שלו (הם הופכים למראה של "שערות" קוים דקיקים במשחקי הארכת האות). העיבוי נעשה באופו ידני ממש.
חיפשתי תמונה, לצאת מהקטע הגפי המוקפד ולעבור למשהו יותר מרגש. ואז הגעתי אל המערך הנוצתי הזה, תמונה שמשקפת אבסטרקט, תחושות _רגשות_עומק המחשבה.
פונט כותרת המשנה הפך להיות יותר מותאם עם פונט 'בן טוב' בתוספת דיוקים בקרנינג ובטרקינג. בכדי לתת בסיס חזק לטיפוגרפיה ש"צפה" על גבי נתמונה, הגיעו ה"בוקסות". לתת שיוך ואופי שמרני בגבולות, העיצוב כרגע נותן לעטיפה את המראה העיוני_לימודי. הבוקסות קיבלו כאן גם תכולה של שקיפות בכדי למזג את הנראות בינן לבין תמונת הרקע האבסטרקטית.
כאן תוכלו לראות נסיונות של הצרות לאותיות וסנטר צידי לכל המערכת. באופציה הזו יש גם תוספת מימד של אור שנותנת תחושה של רוממות. מושגים בחסידות יוצרים החוצה במערך מעניין של ספירלה, הרידאל שובר מבחינה ויזואלית את החלוקה והגבולות של הבוקסות. הספירלה מזוהה גם כצורה בעלת תהליך של התרחבות והתכנסות. באותו פונט זרקתי מושגים אקראיים בחסידות ונתתי לאותיות תחושה של 'מושן בלור' עלי ידי הכפלה ושקיפות. בהמשך תראו איך יפה ירד הרעיון הזה לביצוע…
אחרי שהכיוון אושר על ידי הלקוח ראיתי את הבעיה, מונוכרומטיות צועקת.
השבירה שלה היתה על הסקאלה, יצירת ניגוד לתכלת ים הזה = כתום חם ולוהט, וזה מה שיש כאן. כל הגוונים קיבלו עיבוד כדי להגיע לתוצר העמוק והמיוחד שלהם.
רוצה לעבור כאן לעיבוד של כל המרכיבים. בכדי שלא יווצר קונטרסט גדול מידי בין העיצוב הכולל לתמונה נתתי להם הרבה מעברים מצבע לשקוף, גם בחלק העליון תוכלו לראות את הגוון העמוק העליון שיורד כלפי מטה בשקיפות בכדי ליצור את המיזוג כל המשחקים האלה גורמים לטיפוגרפיה לקפוץ החוצה, הוספתי לה גם הצללה מעודנת מאד, מהסוג שאתה לא רואה רק מרגיש. הגוון הכתום קיבל העמקה של הגוון ע"י הכפלת השכבה ושיטת שילוב. הוא גם קיבל תשובה בשדרת הספר.
שדרת הספר היא ה_מקום של הנראות הויזואלית של הספר, אבל באופציה הכי לא הגיונית שלו מבחינת הפורמט, זה אתגר מחודש בכל פעם.
הרעיון שלי לגבי הספירלה מצא חן בעייני הלקוח והוא הביא לי ממש ציטוט מהותי אותו הוא רצה שאשבץ שם, במקום המילים הפקטיביות ששמתי שם לראשונה. התחלתי לעבד אותה בצורה מוקפדת יותר, עבדתי על כניסות הסיבוב, על מיפתח הרידאליות. הבעתי את המסר של ההתגלות וההארה השמימית בלימוד הקבלה ע"י משחק של הגדלת האותיות בכיוון הסיבוב.
גב הספר, קיבל כאן את האמירה החזקה של העיצוב. על גבי בוקסה גדולה הוא התיישב עם משחק של אות פתיח גדולה בכדי לתת תשובה לפונט הדומננטי בשער, שימו לב גם לשיוך המעברי שלו.
פריסה של הספר. רק כך אפשר לבחון את התאימות המלאה שלו למול כל המרכיבים- שער, שידרה, גב בתוספת של לוגו ההוצאה והברקוד.
טכניקה מענינת לראות האם המערך נראה טוב לעין, לתת לפורמט מצג לא טבעי, במצב הזה העין מתקמדת נטו בעיצוב בלי הקשרים בתת מודע למילים/תובנות/מוסכמות. נסו את זה.
והנה הספר, אוטוטו בחנויות.
***
רוצה לשתף אתכם בתהליך המורכב הבא:
ספר על תורת הבעש"ט בסגנון כתיבה מודרנית.
שם הספר הכי פשוט שיש 'רבי ישראל הבעל שם טוב' איזה אורך, איזה אתגר, איזה בנאליות לשם של ספר- מתמודדים.
אני ראיתי ישר שמים, ישבתי וחשבתי עם עצמי איזה מוטיב מוחשי יכול לבטא את הבעש"ט, הגעתי לתמונה של פנים בית הכנסת שבו הוא העביר את ימיו ומשנתו הקדושה.
התמונה עברה לעיבוד של איור, עם הרבה משחקים של שכבות, שילובים דיוקים ואיורי ידני ממש- עכשיו יש לנו ציור אמנותי למהדרין.
הלקוח לא אהב :( הוא חידד את התובנות שלא מדובר בספר ביוגרפיה על הבעש"ט, אלא משהו יותר עיוני, למדני. פניתי לחפש כתבי קודש ישנים עם כל הניחוח שלהם.
הם נכנסו לכריכה בעיבוד לטרייס מקצועי בתוכנה, האיור נשאר רק קיבל את העיבוד של הדואטון בכדי ליצור מערכת של אוירה ולא עיקר התוצאה. האופי נעשה כבר יותר למדני, הלקוח אהב. הנה יש לנו את המוצא, הוא נמצא.
וריאציה שונה של מיקום לתמונה, בחנתי גם שינוי לפונט, משהו אמנותי יותר, מותאם יותר לאופי של האוירה מהפונט הסרוק.
מאמין שאתם כבר שמים לב למעבר הממזג של הבוקסה עליה יושבת הכותרת, ל"גולמיות" שיש לבוקסה של שמות המחברים, גליפ ההפרדה בין שתי השמות שמשמש כאן כפרט עיצובי. החתימה האוטנטית עושה כאן ממש שבירת סרט.
הלקוח רצה לראות גם אפשרות רק של מלל, כאן גם הכנסתי משחק טיפוגרפי עדין לאותיות, צפיפות וגיבוש של האותיות ליחידה אחת, בתוספת קישוטי ניקוד. אני אישית מאד התחברתי, אבל אז הועלה הרעיון שהציבור אליו פונה הספר ירתע מהאסוציאציה של כתב היד – כבד מידי. אבל חייב להראות לכם איזה יופי.
כאן הגיעה "הפצצה" שינוי השם לספר, בוווםםם.
(אל תכנסו איתי להתנהלות מול לקוחות, זה נושא בפני עצמו.) הנה הוא.
הוחלט סופית שצריך לחזור לתמונה כלשהי. אם לא ביהכנ"ס אין לנו מנוס מהציון. חיפושים מטורפים אחרי תמונה מוצלחת של הציון, אחרי שיטוט אינסופי למוצא אחת כזו מזוית טובה, ושלא תחשבו גם היא עברה עיבוד מעמיק מאד של תיקונים, משחקי תאורה וגוון, עבודה עבודה.
והנה השילוב שלה הסופי . הטיפוגרפיה טופלה בישורים המתאימים, כותרת המשנה נכנסה במקום שפשוט הזמין אותה לשם. הכריכה הגיעה לגמר, ונודע לי עכשיו ששבוע הבא היא על המדפים.
לי כציירת, ומסתבר שלכן כמעצבות גרפיות, ספר הוא קודם כל עיצוב.
התפיסה שלנו היא ויזואלית, והרצון שלנו הוא תמיד ליצור הפקה מרשימה ככל האפשר. הראש מתחיל לעבוד, הדמיון מתפרע, והרצון הוא לתת את המיטב והמירב.
לפעמים, באופן די נדיר, המוצר עצמו דורש הנמכה של הטונים, כי העיצוב עלול לסתור את מטרתו.
זה קרה לנו עם סדרת הספרים 'שלבים בקריאה', שנועדה לקוראים מתחילים בכל הגילאים.
הסיפור משפחתי למדי, והוא מתחיל בבעלי שעוסק כבר שנים רבות בקידום ילדים בלמידה ובקריאה בדרכים שונות ומגוונות. במסגרת עבודתו הוא נזקק לחומר קריאה רב ומגוון לתחילת קריאה, וגילה לצערו שחומר כזה כמעט ולא קיים. היות ויש לו סופרת לידו, הוא חשב שהבעיה פתירה בקלות, וביקש ממני לכתוב לו סיפורים קצרים בשפה קלה לתחילת קריאה. אני, שלוקחת כל דבר ברצינות יתירה ומזיעה דם על כל סיפור, אמרתי שאני לא מסוגלת לכתוב סיפורים פשוטים כפי שהוא רוצה. הוא הציע שיבקש מבתנו הגדולה לנסות, ואני לא התנגדתי.
מיכל, שסיימה באותו זמן את הסמינר, הסתערה על המשימה וכעבור שלושה ימים חזרה אלינו עם טיוטות לשישים סיפורים (!) הצצתי ונדלקתי. זה היה כיוון חדש לגמרי!
ישבנו שלושתנו, מיכל עם אמא ואבא, ובמשך שלושה שבועות יום ולילה עיבדנו את הסיפורים. היו הרבה צחוקים, צעקות, ויכוחים, זיקוקים וניצוצות. כל סיפור נותח, פורק, לפעמים חולק לחלקים, לפעמים אוחד עם אחרים, נכתב, לוטש וחודש, ניתן לו שם ונולד מחדש.
עכשיו נותר להחליט מה עושים עם החומר.
אבא של מיכל ראה את מטרתו מול עיניו. הוא רצה סיפורים מותאמים לתחילת קריאה, שמכבדים את קוראיהם שלפעמים עברו בהרבה את הגיל, שמהווים אתגר אבל לא קשה מדי, ומצ'פרים את הקורא היגע בתחושת סיפוק והצלחה. ילדים, ובפרט המתקשים שבהם, מוסחים בקלות. הוא לא רצה שום הסחת דעת, ולכן חשב שיש להוציא את הסיפורים האלה בשחור לבן ותו לא.
אני, שיודעת ומכירה את נפש השוק, חושבת שאי אפשר. איך אפשר להוציא בימינו ספר בשחור לבן, במילים אחרות ספר ללא עיצוב, ולקוות שהילדים שלנו, שבעי הגירויים, יצליחו להמשך אחרי סיפורים דהויים וחסרי ברק ויזואלי רק בזכות תוכנם המושלם? וכמובן שהמאיירת שבי השתוקקה עד מאוד להניח את ידה על החומר המפתה הזה ולעשות ממנו מטעמים.
הפשרה שהתקבלה לבסוף היתה ציורים קטנים, חלקיים, קלילים ולא מחייבים.
הסיפורים הקצרים נדמו בעיני כמו סוכריות, כאלה שאתה חוטף אחת אחרי השניה בלי חשבון, וגם האיורים הצטיירו בדמיוני קטנים, עגלגלים, ובצבעי סוכריות.
לראשונה מאז התחלנו לכתוב ולהוציא את ספרי 'שלבים', עשיתי שימוש בתוכנת מנגה. הקו הזורם והקליל של הציפורן של מנגה מוציא ממני ציורים קלים, קצת קריקטוריסטיים, ומחזיר לתחיה את הקריקטוריסטית שנקברה בתוכי תחת עמל של שנים על ציור אקדמי כבד ונכבד.
כדי לפצות את הקוראים וגם אותי על המינימליזם שבתוך הספר פנימה, הרשיתי לעצמי להשקיע את כל הנשמה בציור הכריכות. בכל כריכה יש עשרות דמויות המתרוצצות בין אותיות האלף בית, המשמשות בכל ספר בתפקיד אחר בתפאורת הציור.
תענוג מיוחד אני מתענגת על ציור הפורזאץ, שהוא בעיני החלק הכי כיפי של העבודה, ואותו אני שומרת לסוף.
בהסתכלות שלי הפורזאץ הוא ה'הדרן' שאני נותנת בסוף ההצגה. או, במילים אחרות – משקה אחרון על חשבון הבית. נהניתם, אהבתם, בואו ונפנק אתכם בעוד משהו טוב באותו המחיר.
פרדוקסאלית, למרות ואולי דווקא משום הוא מעין מתנת חינם, אני לא חוסכת בו לא במחשבה ולא בהשקעה. פה אפשר להשתולל, לתת היבט נוסף, זוית חדשה, עוד ואריאציה של תוכן הספר, בלי להתחייב לקו השולט. לכן אני שומרת אותו לסוף העבודה. רק כשהספר כולו מוכן וסגור, אפשר לצאת ממנו לכיוון שונה.
בעיצוב הגרפי הוספנו עוד נקודת צבע שמשלימה את הצבעוניות של העמוד בשמו של הסיפור ובמספרו. מספר הסיפור – לא העמוד! – הוא חלק מהעיצוב, והוא גדול ותופס את העין. מתחתיו הוספנו באותיות זעירות 'כל הזכויות שמורות' ואת שם הסדרה 'שלבים בקריאה'. זאת, מפני שהיה לנו ברור שהחומר הזה הוא החומר האידאלי עבור מורות לקריאה ומורות מתקנות, והן יבקשו לצלם דפים מתוך הספר כדי לחלק לתלמידים. אנחנו היינו מעדיפים כמובן שכל ילד וילדה הלומדים קריאה יקנו את כל הסדרה כולה, אבל אנחנו גם מכירים את הנפשות הפועלות ואת קשייו הכספיים של עם ישראל. אמרנו בנפשנו : אם אינך יכול להלחם בהם, הצטרף אליהם. לפחות שיופיע שם הסדרה על כל דף מצולם, ולמצער יפיץ את שמה ברבים.
גודל הטקסט הותאם למספר המילים. ככל שמספר המילים קטן, והסיפור מיועד לילד צעיר יותר וחסר נסיון, גודל המילים גדול יותר ונוח יותר לקריאה.
את הכריכות עיצב אביעד בן סימון, עם המגע המושלם.
כדי להסביר טוב יותר את תוכן הספר ואת הייחודיות שלו, מופיע על הגב של כל ספר עמוד אחד מתוכו, ובו הסיפור שעל שמו נקרא הספר כולו.
וכך נולדה סדרת 'שלבים בקריאה' שכוללת היום ארבעה ספרים. בכל ספר 30 עד 36 סיפורים קצרים, מדורגים לפי אורכם. הספר הראשון נכתב בקמץ ופתח בלבד, אתגר בפני עצמו, משעשע ומרתק.
מיכל פרשה לה מהכתיבה לטובת עיסוק בטיפול רגשי, ואני ממשיכה לכתוב את סיפורי 'שלבים בקריאה' בעצמי. כמה מילים, שבר משפט, בדל רעיון, מילה שאמר ילד – את כל אלה אני אוספת ורוקחת מהם סיפורים חדשים. קשה להאמין כמה רעיונות מרחפים סביבנו. רק לארוב ולתפוס.
סיפורי תחילת הקריאה מצאו לעצמם במה להתגדר בה במדור 'פעם בחודש עם רות בייפוס' שמופיע בעיתון הילדים 'נקודות' של 'המבשר', בתוספת שאלות ונקודות לשיחה ודיון המרחיבות את היריעה ומרמזות להורים על ההיבטים הרגשיים והטיפוליים של הסיפורים. את השאלות אנחנו מעבדים ביחד, מתוך מחשבה מעמיקה.
אמנם אני צריכה להתאפק, היות ולא מתאפשר לי לצייר ילדות על הבמה הזו של העיתון, וזה מונע ממני הרבה מאוד צבעוניות ומתיקות פוטנציאליות, אבל אני מבטיחה לעצמי פיצוי כשהסיפורים יצאו לאור בעז"ה בספר.
אנחנו כל כך אוהבים את מה שאנחנו עושים, עד שהחלטנו שחבל להסתפק בתהודה של עיתון 'המבשר' שעם כל הכבוד לה לא מקיפה את כל חלקי הציבור. לאחרונה יצאנו בעלי ואני במיזם חדש, שבמסגרתו אנחנו שולחים מדי חודש סיפור חדש לתחילת קריאה (עם איור, כמובן!) ובתוספת טיפ קריאה להורים המעוניינים לדעת יותר על תהליך לימוד הקריאה ועל האפשרויות העומדות בפניהם לקידום ילדיהם בקריאה ובלמידה בכלל.
אם אתם הורים לילדים בתחילת קריאה, הורים לילדים מתקשים, מורות בכלל או מורות להוראה מתקנת, או סתם בעלי רוח צעירה – אפשר להרשם למיזם שלנו כאן או לשלוח מייל להצטרפות. a0533140394@gmail.com
נשמח לראות אתכם ולשמוע את דעתכם!
קצת עלי: נעמי הרוש, בת 26, ממודיעין עילית, אמא ל-2 נסיכות שהן גם ההשראה שלי.
בוגרת לימודי תקשורת חזותית בסמינר 'החדש' אשדוד (שרה דויטש), קריאייטיב ועיצוב מתקדם במכללת 'אימג' ולימודי UI/UX ובנית אתרים במכללת 'פרוג'.
צברתי קצת נסיון בתחום משנה אחת במקומון אשדודי (בו הכרתי את המק הראשון שלי), שנתיים במשרד פרסום 'אפיקים' (בהן הבנתי כמה הפלפל קריטי), עוד שנתיים של עימוד עיתון שבועי בעמותה (בהן התחלתי לרדת לסוף דעתו של האינדיזיין), ומזה שנה וחצי מבלה במשרד הירושלמי 'בורדו' בו אני בעצם עוסקת בתחביבים שלי.
במסגרת עבודתי אני שותפה לתהליכים מרתקים מכל תחומי התקשורת החזותית, כי אצלנו בפשטות עושים הכל! אחד הפרויקטים המדהימים היה הסטארט-אפ המדהים של מזל"ט: פלטפורמה דיגיטלית המרכזת את כל נותני השירות בתחום האירועים במגזר הדתי/חרדי (מחתונות עד ימי הולדת), הפיצ'ר המרכזי והייחודי הינו התממשקות ליומן של גוגל לסגירת תאריכים ואפשרות לתשלום באשראי. מה שאמור לחסוך כאבי ראש לבעלי האירוע ולנותני השירות ולהעניק חוויה של תכנון.
הפרויקט עבר בבורדו תהליך של בחירת שם, מיתוג, שפה גרפית, דף נחיתה וסרטון, אפיון חווית משתמש של האתר, והבניה בעיצומה…
אשתף במספר הצצות לתהליכים מתוך הפרויקט (בסטודיו אנחנו עובדות כצוות אז קרדיט גם לבתיה אפרתי שהיתה יותר משותפה למסע)
לוגו- כשבאנו ליצור את הלוגו היה ברור שצריך להתמקד בפיצ'ר של היומן, עם אזכור כללי לתחום האירועים. בחרנו סגול ואפור כי רצינו חגיגיות אלגנטית ונייטרלית. היו ה-מ-ו-ן סקיצות שעלו וירדו, כי הלקוחות (שותפים) רצו לוגו שיספר את הסיפור ברגע אחד וזה עדיין לא קרה.
הגענו למבוי סתום בנקודה מסוימת בלי לדעת איך להמשיך וכמו בסיפורים הטובים: "…בוקר אחד כשנתקלתי בלוגו של האפליקציה יומן גוגל ידעתי שזה זה". אחרי עבודה ידנית ומאומצת באילוסטריטור שלחתי ללקוח ו— כמו שהרגשתי: הלקוחות התאהבו מהרגע הראשון. אין סיפוק גדול מלפצח אתגרים כאלה.
הסרטון – השלב הבא היה סרטון פרסום שהייתי שותפה לכתיבת התסריט והעיצוב, שלחתי לאפטריסיטית פריים פריים עם הסבר לפרטים איך צריך להראות ולאיזה כיוון לזוז, עם הגהות אינספור… כמה קשה לעבוד עם ג'וקים של מעצבים :) בסוף הכל שווה.
אפיון ועיצוב האתר – עבודת האפיון מתחילה בהקשבה מעמיקה לדרישות הלקוח וממשיכה במציאת פתרונות במסגרת הטכנית והעיצובית… גם כאן היו תיקונים ותיקונים, יש המון סקיצות שלא שמרתי אפילו, האפיון האפור קורם צבעים ותמונות והנה כבר רואים את הסוף…(הפרויקט כעת בעיצומו של גיוס משקיעים, סטארט-אפ כבר אמרנו, שום דבר לא צפוי מראש אבל התהליך עם הראש הפתוח של הלקוח פשוט רגוע וכיפי).
כמה מילים על אפיון חווית משתמש:
מטרת חווית המשתמש היא להניע את הלקוח לפעולה באמצעות יצירת חוויה כלשהי. בכדי ליצור חווית משתמש טובה צריך להבין שהמשתמשים מחפשים נוחות ופשטות. כמו כן, יש לשים דגש על הרושם הראשוני, כיוון שהמשתמש הוא בעל זיכרון סלקטיבי והוא יזכור את מה שבולט, שונה ומיוחד בעיניו. כאן, נכנס תהליך עיצוב האתר וחווית המשתמש. מטרתו של העיצוב היא להניע לפעולה וליצור חוויה חיובית בעלת ערך מוסף למשתמש שתוביל להשגת המטרות ולהצלחה עסקית.
בפרויקט היינו צריכים להתייחס לכמויות המידע העצומות שהאתר אמור להכיל ולהציף למעלה את ההכרחיות. כמו כן למצוא את המילים הנכונות שיגדירו את הקטגוריות הראשיות וכמובן להתיחס לתתי הקטגוריות בצורה פשוטה ומובנת.
תהליך אפיון דף הבית, הלקוח סובר שהשפה עדינה ולא מספיק מושכת תשומת לב…
FLOW של מסכים פנימיים.
דף הבית מעוצב בשלבים מתקדמים.
חנוכה בפתח, שלא תבינו לא נכון, נגמר סוכות ואני נמצאת בחנוכה.
כאשר רוצים לעצב מוצר נקודתי צריך להתחיל אותו עמוק אחרונית בכדי לנצל את המומנט. אם דיברנו על חנוכה בסוכות , זה כבר היה מידי מאוחר.
הכל התחיל בעצם לפני שלש שנים, לא נכון יותר לפני שבע שנים, נתחיל מהתחלה.
באחד מהכובעים הגדולים שלי אני מורה לטיפוגרפיה, מהבסיסית ועד לOVER. במסגרת התחום התגבש אצלי רעיון כביר בתחום היודאיקה ליצור מערך אותיות מחוברות וכך לעצב מוצר אותיות ממש. הרעיון היה ממש 'תוכנית מגירה' ואף אחד לא ידע על קיומה. יום אחד אני עוברת ברחב מאה שערים ליד גלריות האמנות, ופתאום אני רואה את החלום שלי, הוא נמצא שם! הרגשתי שממש "גנבו" לי את הרעיון, ידעתי שזה דמיוני לחלוטין כי הוא לא היה בשום מקום, אבל התחושה…
ומאז טרנד האותיות המרחפות צובר לו תאוצה מטורפת, כל חד עין רואה שלא מדובר בטיפוגרפיה מקצועית עם שימת לב לכל הפרטים הקטנים שמרכיבה כל אות, אבל העם, בכל אופן קונה. המשכתי הלאה בחיים, לפני שלש שנים כשרציתי לחוג לראשונה את ליל הסדר בבית, ערכתי חיפושים ממושכים לקערת ליל הסדר שתענה על דרישותי ולא מצאתי. בהבלחה של רגע "תעצבי קערה" על כך ועוד בפוסט לפני פסח. כל ההקדמה הזו נועדה בכדי להביא אתכם להבנה איפה הדברים עומדים, אז אחרי התעוזה של פסח הגיע חנוכה.
ידעתי זו תהיה הפעם חנוכיה, חיפשתי ספונסר_לקוח ומצאתי. הלקוחה הזמינה 10 חנוכיות כתשר לגברדיה. אז יש גם כיסוי למבצע הזה, יצאתי לדרך.
היה לי ברור שפסוק שיהווה את החנוכיה הוא איך לא מאשר "הנרות הללו קודש הם" עם כל המשמעות. בחירת הפונט, ההתלבטות היתה רבה, אתם יכולים לראות בעצמכם. לכל פונט יש את האפשריות האינסופיות הטתמונות בו ועד כמה הוא מתאים ליצירה הזו מבחינת בתוכן ומבחינה טכנית עם מספיק נוכחות. בסופו של דבר, פונט "שפע קלאסיק" ניצח.
מתחילה לעבוד עם האותיות, מחברת ומגבשת. שימו לב לבעית ה'ל' – תמיד היא מאתגרת בפתרונות שאני מחפשת לה. בד"כ יש שתי אפשרויות; של חיבור או של קטיעה והמשכיות ויזואלית. כאן בחרתי להשאיר אותה כסיום לשורה – מצב נתון.
המילים הנרות הללו קיבלו את כל הבמה, הן הרי העיקר וההמחשה של עיקר החנוכיה. למילים 'קודש הם' נתתי מיקום מדויק בהתחברות מלאה ומדויקת מול האותיות הראשיות.
משחקים באש. כבר בתחילת הדרך ידעתי שלאותיות יהיו להבות, רק איפה בדיוק ואיך זה יראה. היה צריך לפצח את הקומפוזיציה המחמיאה ביותר ולשמור גם על שיווי משקל פיזי, כדי שהחנוכיה לא תיפול. פרט טכני נוסף בהקשר לחיתוך הלייזר, חיבורים בעובי חצי מילמטר לשמור על החוזק של החיתוך.
כאן נסיתי לבחון "גריעה" בטס של החומר ולא בחיתוך צורני. נגטיב ולא פוזטיב. לקחתי את הצורה שמאפינת הרבה חנוכיות מהאספנויות, תוכלו למצוא אותן בכל חנות ענתיקות.
היופי במשחק הזה מגיע לידי ביטוי באופן קצת שונה, כאן האותיות צריכות דוקא להתרחק אחת מהשניה בכדי לחדד את המראה שלהן. לא יצא מוצלח, ירדתי מהעץ.
כאן מגיע שלב התכנון, לכאן נכנס האיש שלי, שבלעדיו לא היה כאן כלום.
נתתי לו את העיצוב ואמרתי לו- תעשה מזה חנוכיה. הפרנציפ שצריך לשמור עליו – החנוכיה צריכה להיות יחידה אחת ואני רוצה שהמילים ישארו בתמונה הכי ברורה שלהן.
יושבים חושבים איפה מכניסים כאן שמונה נרות, ארוחת ערב – פתאום זה מבליח! ניצור בין המקום הכי רחב של האותיות משטח רחב, הוא "יתכופף" אחורה, ככה יהיה מקום לשמונה עיגולים בשביל הבזיכים. כביר!
מה עם השמש? איך הוא יתחבר כאן? עוד יומים עברו והמסקנה היתה, להוציא אותו מתוך האות העליונה ביותר בקיפול כלפי פנים.
רגע, אבל איך היא תעמוד??? זה היה האתגר הכי גדול. הדפסנו את האותיות וניסנו ליצור כל מיני בסיסים כדי לתהות על אופי הרגל שתתחבר אליה. המטרה היתה כל הזמן להשאר ביחידה אחד, מקשה אחת ללא תוספות והלחמות.
בסוף הפתרון הגיע גם לשם, ואפילו יצרנו לרגל של 'ק' את הבמה הראויה לה.
החומר, הרבה דיונים נירוסטה, פח, אלומיניום, צריך כאן משהו מאד יציב ללא שום ספק. נירוסטה היתה התשובה הניצחת. אז איך מכינים את זה לדפוס? דבר ראשון השרטוט חייב להיות בתוכנת אוטוקד, שרטוט לכל דבר, חיבור טוטאלי לכל המרכיבים ויצירת קו מתאר בלבד. מכאן הקובץ עובר ליצור עם מידות מדויקות וסימנים לקיפולים והכיפופים.
אחרי שלשה שבועות היות אצלי החנוכיות- איזו התרגשות!!
להחזיק ביד מוצר, אמיתי, תלת מימדי . לראות, למשש, להריח ורק להמשיך לרצות לעשות עוד ועוד…
מבט מלמעלה, שמש ובזיכים.
פרט
החנוכיות אמתיות ממש וניתן לרכוש אותן ישירות מולי, נתרו שתיים אחרונות :)
אם יהיה ביקוש נוריד עוד ליין, רק תעדכנו אותי בבקשה מראש.
שיהיו תמיד ניסים ונפלאות.
מה דעתך על האתר?
'המגירה' מהווה במת השראה עבור מעצבים ויוצרים מקצועיים, החולקים תהליכי עיצוב מרתקים הכוללים מחקר, תובנות ותוכן בלעדי. ההשראה ההדדית שואפת לעורר למידה ושיח משמעותי ולעודד שיתופי פעולה.
* עידוד מחקר עיצוב, נקודות מבט רחבות וחשיבה עצמאית.
* קידום העשרה של עקרונות עיצוב וחדשנות
* הזדמנות חשיפה ליוצרים בתעשיית העיצוב
* צמיחה קולקטיבית ומקום למשוב מקדם.
* הרחבת מעגלי הקהילה באמצעות היכרות ושיתופי פעולה.
צוות המיזם:
יזמות וניהול: שרה דויטש, מעצבת ומרצה לעיצוב גרפי
רואה חזון כמנוע ועיצוב כדלק.
ניהול מקצועי: נעמי הרוש, מעצבת חווית משתמש.
פיתוח האתר: רבקי גולדוסר, מפתחת אתרים אוטודידקטית
עם ביצועי עבודה מהירים ומרשימים.
אפיון: שילת בוקר & רחל רוט-קליקשטיין, בוגרות לימודי
תקשורת חזותית שעשו מקפצה אדירה.
עיצוב: שרה דויטש, רחל רוט – קליקשטיין, שילת בוקר
תשתית אתר: בתי וייזר, הרתמות מופלאה ללמידה וביצוע.
עזרה וסיוע : נחמי לב, השקעת זמן ששוה הון להצלחת האתר המושלם.
פונט דיסקורדיה: בחסות הפונטיה