לתת משמעות עיצובית על זמנית זו יכולת, כל מעצב רוצה להגיע ליעד הנכסף הזה.
ביטוי לתמיד להיות, לקבלת נוכחות ומשמעות. לדעת לעצב על זמני = להיות תמיד ברלוונט.

מהו עיצוב ?
עיצוב הוא שינוי של מצב עניינים נתון, למצב עניינים מועדף.
מצב ענינים נתון הוא מציאות של הדברים כפי שהם.
מצב עניינים מועדף, נותן עליונות על פני המצב הנתון.
אנחנו אלה הבוחרים כיצד לתעדף אותו וזהו התהליך אותו אנו כמעצבות עושות.
כאשר הנחת הבסיס הזו היא נקודת המוצא, כל תובנות ההמשך ברורות ממש.
בואי נמשיך.
עיצוב בר קיימא הוא זה שמצליח להתקיים תמיד ללא תלות באף מערך בר חלוף,
בעצם היותו מתקיים ונותן את הערך לעצמו, וואו זה שווה מליון דולר והרבה יותר.
כאשר אנו מעצבות כל מערך, באשר הוא, בין לפרינט ובין לדיגיטל, מולטימידה או מידול,
מציאות אחת היא לכולם, תמיד רלוונטי תמיד קיים.
תמורות מתרחשות, העולם והמציאות מכניסים אותנו לתכתיבים, כשעיצוב יושב כמו שצריך והוא על זמני, יש לו קיום מעל לזמן.

טרנדים והווה עדכני
רגע, אבל איפה מקומו של הטרנד והעידכון?
בתחום העיצוב יש צורך להיות מעודכנים לאורך כל המסע ותמיד,
כאשר מעצבת לא מעודכנת, באופן רפלקטיבי הדבר רואה אור וביטוי,
להיות מצויה וקיימת זו חובת המקצוע.
אבל וכאן מגיע האבל הגדול,
לדעת לסנן את כל המידע ולהוביל אותו במסלול השבחה והתאמה זוהי יכולת שצריך לרכוש.
נכנס להבנה קצרה מהו עיצוב בר חלוף -טרנד.
כידוע טרנד הוא מגמה כלשהי המתפחת מול תמורות מציאותיות
שלאו דוקא תלויות במישור העיצובי:
מערכות פוליטיות, סוציו-אקונומיות, אקלימיות גלובליות
הן אלה שיוצרות את המציאות ומה שעומד מאחוריה,
מציאות כזו מונחית תובנות מורכבות יותר,
אותם הטרנדולוגים מצליחים לחזות לפני מערך התובנות שפיתחו עם הזמן.
היכולות שלהם לראות מכלול כמערכת של גלגלי שיניים שהאחד מניע את השני,
ולחזות מהלכים שיובילו לתוצאות ומסקנות בתחומי העיצוב.
מגמה נתונה לשינוי, גחמה נתונה למערכת עוד יותר קצרת מועד, באה והולכת.
ככל שהטרנד מוחצן וקיצוני יותר, יכולת ההשרדות שלו קצרה יותר.
כמה אבסורדי, אבל בעידן שלנו בו שולטות מגמות רבות במקביל,
תוחלת החיים ארוכה יותר, זו לא הופעת סולו,
כמה שחקנים מציגים באותה הצגה מגוונים לצופה את המופע כולו.
כאשר נראה מערך משמעותי, הוא יתפוס, יכנס ונראה אותו מתבטא עם קשר ובלי קשר,
בכל תחום, צועק מכל פינה, נמצא בכל מקום. היי, זה לא עיצוב.

עיצוב בעצם הדבר
עיצוב אין משמעותו לגשת למאגר קיים,
להוריד ממנו קבצים פתוחים לעבודה ואיתם לבצע ביטוי של מסר.
זוהי 'גרפיקה בשקל' כל אדם עם ידע טכני בתוכנות יכול לעשות זאת,
היכולת של המעצבת היא לקחת מערכות ויזואליות מול מסר, ומטרה ולהתאים אותה.
יש בהחלט מקום לשימוש גם במערכות מוכנות אבל זה לא עיצוב,
עיצוב קיים בשביל לתת בשורה חדשה באמירה פשוטה ובלתי מתיימרת.

נשים לב לדבר מדהים, דוקא צורות הבסיס, המוכרות הבלתי מתחדשות:
משפחת העיגולים, מרובעים, משולשים ומצולעים
הן אלו שמחזיקות עיצוב בצורה מלאה, מושלמת.
ולמה,
דוקא בגלל המערך הבסיסי שלהן הן יכולות להכיל כ–ל תוכן,
כל מסר וכל שימוש שנרצה לעשות בהן.

בכתבה העוסקת בעיצוב שוויצרי נוכחתי לראות שוב,
עד כמה ההשפעה של העיצוב הטהור נשארת עוצמתית,
ברת קיימא ורלוונטית לאורך שנים, לא מתכוננת לעזוב, היא בעצם היותה.
אנו עם המעצבים צריכים לעשות שימוש מושכל, נכון מול כל הנתנים הללו בד בבד,
עיצוב טהור נטול כל תוכן מקומי גחמתי עליו ניתן להכיל את הטרנדים, כתלבושת.
מערך חיצוני שאם יסור ממנו, ישאר עומד שריר וקיים ולא יתמוטט כמגדל קלפים ברוח.

שובל מותיר חותם
פעמים אנו רואות טרנדים גחמתיים המותרים אחריהם שובל בר קיימא.
טרנד המשאיר אחריו חותם בקטנה, נקח לדוגמא את הפאטרן (Pattern),
מקור קיומו האחרון היה בשנות ה'80 בתרבות הpop Art.
הוא קיבל פנים חדשות, עבר שינויי רגולציה וקיים עד עצם היום הזה,
כאשר מביאים אותו לביטוי מתאים הוא מתפקד נהדר.
אבל, כאשר עושים בו שימוש טכני בתור 'אין ברירה' מהר מאד מגיעים לנלעסות ולשאלות ה"למה?"
אם אין יעד מכוון מטרה הכל נשאר ריק ונבוב,
וכאשר עוד שנה נביט בתוצר שהוצאנו היום, הוא לא יהיה רלוונטי, לא מעודכן , מיושן.
שובל נוסף שנוכל לראות הוא השילוב הבלתי אמצעי בין אימג' לוקטור.
כיום הגבולות מטושטשים אבל בעבר (14 -17 שנ') לכל תחום היה את המסגרת שלו,לא ניתן היה לסטות.
שאלה טובה, מה עשינו בעולם מוגדר כל כך :)
טשטוש הגבולות הללו נתן מקפצת ענק לעולם העיצוב הדו מימדי.

המטרה העיקרית שלנו כמעצבות הוא להשאר תמיד בפרונט,
והדבר היפה ביותר הוא לראות עיצובים מעוררי התפעלות מול תאריך יצירה,
רק אז ניתן להבין את עצם הדבר.
זו יכולת,
בהחלט יכולת וניתן לרכוש אותה, עם הזמן והנסיון,
עם פתיחת העיניים וניתוח מדויק ונכון של דברים סביבנו,
להצליח ולדייק אותו תמיד, להדק אותו ללא הפסקה.