איור מכריכה לכריכה

אני בוחרת ספרים נטו לפי הכריכה, כן. חייבת להודות שאני מאוד משוחדת מהכריכה. עם כמה שההיכרות עם הסופרת משפיעה, איך אפשר שלא? הכריכה היא חזות הכל, ומבחינתי היא צריכה לעניין מספיק כדי להפוך, לקרוא את התקציר. לשקול אם שווה להשקיע זמן קריאה.

יש פעמים שספרים שאיירו להם את התוכן הפנימי, לא עולה צורך לאייר משהו במיוחד לכריכה, והמעצבת משתמשת בציור נבחר מכל האיורים. לספר הזה לא היו איורים מבפנים. חיכיתי לבלעדיות הזאת, לאייר משהו מאפס, בתשומת לב. לספר כזה, שהוא הרפתקאתי משהו מתיישב לי בראש את סגנון שאני רוצה בדיוק לצבוע אותו, אבל אני רוצה לשמוע מה הלקוחה אומרת. שלחתי מדגם מהציורים שלי, בשלושה סגנונות צביעה שונים. ונתתי לה את שרביט הבחירה. היא העדיפה סגנון צביעה תלת מימדי, ללא קו מתאר. צביעה עשירה. בחירה טובה. אציין שהסגנון האהוב עלי לכריכות הוא באמת צביעה "תלת מימדית".

אז הסיפור שלנו מתרחש במשפחה בה הילדים בהגרלה סינית בפרס מסתורי, רק כשמתפנים לפתוח אותה מגלים שזכו ביצור ימי חמקמק בתוכו, כמה במקרה אחותם היא ילדה שמבועתת ממש מכל יצור חי, הם מנסים להסתיר את קיומו ממנה, לא בהצלחה רבה, בין כל השתלשלות ההתרחשויות וההרפתקאות עד לשחרורו של היצור בנהר הסמוך. ההכוונה שלה: שלשה מהילדים (אלה שיודעים על התמנון) יעמדו סביב קופסה גדולה, הם מסתכלים בהלם על שובל של מים על הרצפה שמוביל אולי לאחת הפינות התחתונות שבה אנחנו צריכים לראות את זרועותיו של תמנון, כי הוא בורח.

אני לוקחת עוד כמה פרטים, על הגילאים של הילדים. העורכת אמרה שהספר לא מתאר איך הם נראים, אז יש לי יד חופשית. מתחילה בעבודה, אז לרוב אני מתחילה בקומפוזיציה, שצריכה להתחשב בטקסט שעל הכריכה. וגם להיות מאוד מאוד מעניינת, סיפור כזה, לא רוצה שיתפספס על איור סביר.  אני פותחת דף בסקצ'בוק שלי, בצד אחד מתחממת עם ציור הבעות, בצד שני סקיצות ממוזערות. תמיד התבדחתי שאיור וספורט זה אותו דבר, בשניהם מתייגעים, שניהם דורשים חימום מקדים, קשה לגשת ישר לדבר "האמיתי". אני מעדיפה לפתוח דף לבן אחר, להתקשקש, לנסות, בלי מחוייבות.

אני מתחילה לצייר פרצופים מופתעים, המומים. כי כנראה זה הרגע שבו גילו את התמנון, או שהוא בורח. לא בדיוק רוצה להגדיר את הרגע, גם כי אין לי מספיק מידע וגם כי רוצה להשאיר מקום לדמיון. ולרגש, משהו מתרחש.  הפרצופים עושים לי חשק ומכניסים אותי לאווירה, אהבתי. אני ואהבת האפשרויות שבי, שולחת ללקוחה כמה אופציות. נכון שהיא לא ביקשה, אבל בעבודות רבות אני גם ככה מכינה כמה קומפוזיציות, ומעניין אותי לדעת למה הלקוח הכי מתחבר. מבין כל אפשריות ההעמדה בחרתי שלושה טובים, ליטשתי קצת. שלחתי.